Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 7

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

Kriegsausbruches, den man lange, lange er= wartet hat und von dem man sehr heftig überrascht ist, wenn er losplatzt. In den letzten Tagen begab sich Folgendes: Samstag, 2 Dec[ember] ging ich nach Schluss des Abendblattes mit Bacher weg, begleitete ihn nach Hause. Anfangs scherzte ich mit ihm. Dann sagte ich ihm plötzlich: „Jetzt werde ich Sie interviewen. Wissen Sie, was man jetzt in Wien sagt? Dass Sie sich zurückziehen wollen.“ Er: „Das ist so nicht ganz so richtig. Ich habe es zwar auch schon gehört, aber es ist nicht wahr. Leider! Den Wunsch hätte ich, aber die Möglichkeit ist noch nicht vorhanden.“ Ich: „Sie werden meine Frage nicht für in= discret halten. Sie begreifen, dass die Sache auch den Mitarbeiter interessirt. In unserem Verhältniss ist viel Persönliches. Jedem Chef will man nicht gehorchen.“ Er begriff es. Wir gingen dann in sein neues Haus, das er eben erst gekauft u. bezogen hat. Er zeigte mir in Gesellschaft seiner Frau die Wohnung. Dann ging ich

In the last few days the following happened:

 

On Saturday, December 2, I left with Bacher after we had put the evening paper to bed, and accompanied him to his home. At first I joked with him. Then I suddenly said to him:

 

“I am going to interview you now. Do you know what people are saying in Vienna? That you want to retire.״

 

He: “That is not quite correct put this way. I have already heard it myself, but it is not true. Unfortunately! I have the desire all right, but as yet there is no possibility.״

 

I: “You won’t consider my question indiscreet. You understand that the matter is of interest to a colleague, too. In our relationship there is a lot of the personal. A man does not want to obey just any superior.”

 

He understood. Then we went to his new house which he had just bought and moved into. Together with his wife he showed me the place. Then I left without having said any more.

בימים האחרונים התרחשו הדברים האלה:

בשבת, 2 בדצמבר, אחרי סגירת מהדורת הערב, יצאתי עם בּאכֶר, ליוויתי אותו לביתו.

בתחילה התלוצצתי אתו. אחר־כך אמרתי לו לפתע:

"עכשיו אראיין אותך. הידוע לך מה שאומרים עכשיו בווינה? שאתה רוצה לפרוש". 

הוא: "זה לא מדויק. אמנם גם אני כבר שמעתי זאת, אבל זה לא נכון. לצערי! הרצון אמנם מקנן בי, אבל עדיין אי־אפשר".

אני: "לא תתייחס אל שאלתי כאל שאלה לא־דיסקרטית. הרי אתה מבין שהדבר מעניין אותי גם כעובד המערכת. יש הרבה מן האישי ביחסים שבינינו. לא לכל בעל־בית מוכנים לציית".

הוא הבין. הלכנו אחר־כך אל ביתו החדש שקנה לא־מזמן ועתה זה נכנס לגור בו. בחברת אשתו הראה לי את הדירה. אחרי־כן הלכתי לי בלי לומר עוד דבר.

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 114         
Accessibility by WAH