Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

Er verstand mich gleich so gut, dass er ein unbehagliches Gesicht machte. Wir gingen sprechend bis nach Mauer — dreistündiger Fussmarsch über herbstliche Felder. Ich sagte, dass ich es am liebsten in und mit der Neuen Freien Presse machen möchte. Er: Sie stellen uns vor eine ungeheuer grosse Frage. Das ganze Blatt bekäme ein anderes Aussehen. Wir galten bisher als Judenblatt, haben das aber nie zugestanden. Jetzt sollen wir plötzlich alle Deckungen, hinter denen wir standen, aufgeben. Ich: Sie brauchen keine Deckung mehr. In dem Augenblick, wo die meine Idee publicirt wird, ist die ganze Judenfrage ehrlich gelöst. Wo man sich unsere gute Staats= bürgerschaft und Anhänglichkeit an das Vaterland gefallen lassen will, können wir ja bleiben. Wo man uns nicht mag, ziehen wir ab. Wir sagen ja, dass wir Oestreicher sein wollen. Die Mehrheit nein, alle Staatsbürger die nicht Juden sind, erklären bei der Wahl, dass sie uns nicht

He immediately understood me so well that he made a wry face.

 

While talking we walked as far as Mauer—a three-hours' walking tour over autumnal fields.

 

I said that I would like best to do it in and with the Neue Freie Presse.

 

He: “You’re confronting us with an enormous problem. The entire paper would take on a different complexion. Until now we have been considered as a Jewish paper but have never admitted it. Now we are suddenly supposed to let down all our guards which have been protecting us.”

 

I: “You don’t need any more guards. The moment my idea is made public the entire Jewish Question will be solved honestly. After all, we can stay in those places where people are satisfied with our good citizenship and loyalty to the fatherland. Where they don’t want us we shall move away. We are saying that we want to be Austrians. In the election the majority of non-Jewish citizens—no, all of them—declare that they do not recognize us as Austro-Germans (Russians, Prussians, Frenchmen, Rumanians, etc.). 

הוא היטיב להבין אותי מיד, ועשה פרצוף לא־נעים.

אגב שיחה הגענו עד מאוּאֶר, מרחק שלוש שעות הליכה בשדות סתוויים.

אמרתי שהייתי מעדיף לפעול בתוך Neue Freie Presse ועמו.

הוא: אתה מעמיד אותנו לפני בעיה עצומה. העיתון כולו ישנה את פניו. נחשבנו תמיד לעיתון של יהודים [במקור: Judenblatt], אבל אף פעם לא הודינו בכך. עכשיו יהיה עלינו לוותר על כל קירות המגן שמאחוריהם עמדנו.

אני: אינכם זקוקים עוד לקיר מגן. ברגע שיתפרסם הרעיון שלי, תיפתר שאלת־היהודים באורח הוגן. במקומות שיהיו מוכנים לסבול בהם את אזרחותנו הטובה ואת שייכותנו למולדת, שם הלוא נוכל להישאר. במקומות שלא יכולים לשאת אותנו, משם ניסוג. אנו הלוא מכריזים שאנו רוצים להיות אוסטרים, ואילו בבחירות רובם של האזרחים הלא־ יהודים — לא כולם — מכריזים שאינם מכירים בנו כאוסטרים־גרמנים (רוסים, פרוסים, צרפתים, רומנים וכו׳).

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 119         
Accessibility by WAH