יומן 6

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

הוא צחק ושילח בי את הברק שבעיני השליט שלו:

 "מה שלומך?"

 "תודה, הוד רוממותו! אני מתבונן בארץ. איך עברה נסיעת הוד רוממותו עד כה?"

 הוא מצמץ בחוזקה:

 "חם מאוד! אבל יש עתיד לארץ".

 "לפי שעה היא חולה", אמרתי.

 "היא זקוקה למים! הרבה מים!" אמר מלמעלה.

 "כן, הוד רוממותו, התקנת תיעול בקנה מידה גדול".

 הוא חזר ואמר: "זו ארץ העתיד!"

 ייתכן שאמר עוד דברים שנשמטו מזכרוני, שהרי השתהה אצלי דקות אחדות. אחר־כך שוב הושיט אלי את ידו ושעט לדרכו. הקיסרית גם היא התקדמה אלי מעט, נענעה בראשה וחייכה אלי. ושיירת הקיסר יצאה לדרכה לצלילי Heil Dir im Siegerkranz מפי הילדים. עוד ראיתי כיצד הזדקף הקיסר בגאווה בתוך אוכפו והצדיע להמנונו, כשם שהצדיע בזמנו בבְּרֶסלאו לפסל של סבו.