Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

herauszuschlagen. Glogau verstand nicht recht, was ich ihnen dann eigentlich daran mittheile. Meine Anzeige habe doch nur einen Sinn, wenn ich Abstandsvortheile erzielen wolle. — Kozmian (xx) aber begriff oder sagte, er begreife: dass ich moralische Rücksichten nehme. Thatsächlich ist dies ja mein einer Grund, hinter dem freilich noch eine grössere moralische Rücksicht: die auf meine Idee verborgen ist. Und so liegt diese delicate Gewissensfrage für mich: Ich beweise den Herausgebern der N[euen] Fr[eien] Prfesse] meine Dankbarkeit dadurch, dass ich nicht ohneweiters mit dem (mir äusserst sym= pathischen) Grafen Badeni gehe, um mit seiner Hilfe die Judenidee zu verwirk= lichen. Ich biete sie zuerst ihnen an, wodurch ich ihnen Ruhm und Reichthum bringe — nach meiner Ansicht — und selbst auf die grosse Gefahr hin, dass ich meine Idee langsamer oder gar nicht realisire. Verstehen Sie mich nicht, dann bin ich frei, ja verpflichtet mich

Glogau did not quite understand what I would really be notifying them of. After all, my notification would make sense only if I wanted to receive financial compensation. But Kozmian understood, or said he did, that I was doing it out of moral considerations.

 

This is in fact one of my reasons behind which, to be sure, a greater moral consideration is concealed, the consideration for my idea.

 

And this is how this delicate question of conscience shapes up for me:

 

I shall prove my gratitude to the publishers of the Neue Freie Presse by not simply going to work for Count Badeni (whom I like very much) in order to realize the Jewish idea with his aid. I shall first offer my idea to them, bringing them fame and fortune, as I see it, even at the great risk that I shall thereby carry out my idea more slowly or not at all. If they do not understand me, I shall be free—in fact duty-bound—to break away from them.

גלוֹגאוּ לא הבין כהלכה מה בכוונתי למסור להם. הודעתי יש בה טעם רק אם אני מתכוון לפיצויי פיטורין.

אבל קוֹזמיאן תפס, או שרק אמר שהוא תופס, שאני נוקט צעדי זהירות משיקולי מוסר.

זהו בעצם טעמי האחד, ומאחוריו יש שיקול מוסרי גדול יותר: גורל הרעיון שלי.

וכך עומדת לפני שאלת המצפון העדינה הזאת:

אני מוכיח למו״לים של .N.Fr.Pr את הכרת תודתי בכך שאין אני הולך מיד עם הגראף בּאדֶני (שאני רוחש לו סימפטיה גדולה), כדי להגשים בעזרתו את רעיון־היהודים. בתחילה אני מציע את העניין להם, ובכך לפי דעתי אשפיע עליהם רוב תהילה ועושר, אף בסכנה שאגשים את הרעיון שלי ביתר אִטיות, או בכלל לא. אם לא יבינו אותי, אזי אני חופשי, אף מחויב, להשתחרר מהם.

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 125         
Accessibility by WAH