Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

wiesen, mich jetzt anhörte und wie! Er, der Ablehner war auch ganz anders geworden. Er fand die Idee gross und erschütternd. Aber er könne sich doch nicht von einem Augenblick auf den anderen über eine so ungeheure Lebensfrage des Blattes entscheiden. Er stellte mir vor, was ich verliere wenn ich von der N[euen] Fr[eien] Pr[esse] weggehe. Sie brauchen mich eigentlich nicht, haben aber doch den Posten des Feuilletonre= dacteurs geschaffen, als ich nicht in Paris bleiben wollte. Meine Judenidee fand er generös — aber schwerlich ausführbar. Die N[eue] Fr[eie] Pr[esse] riskire zu viel. Die Juden werden vielleicht darauf nicht eingehen — und was dann? Ich stellte ihm vor, dass die N[eue] Fr[eie] Pr[esse] dieser Frage nicht ausweichen könne. Sie werden früher oder später Farbe bekennen müssen. „Ja“, meinte er, „wir haben auch zwanzig Jahre lang nichts von der Socialdemokratie gesprochen.“ Das war eigentlich sein merkwürdigstes Wort.

now listened to me—and how!

 

He, the nay-sayer, had changed completely too. He found the idea great and staggering. But he said that he could not make a split-second decision on such an extremely vital question for the newspaper.

 

He pointed out to me what I would lose if I left the Neue Freie Presse.

 

They really don’t need me, but they did create the post of feuilleton editor when I did not wish to stay in Paris.

 

He found my Jewish idea generous—but hardly feasible. The Neue Freie Presse would be risking too much. The Jews might not respond to it—and what then?

 

I pointed out to him that the Neue Freie Presse would not be able to evade this problem. Sooner or later it would have to show its colors.

 

‘‘Well," he said, “for twenty years we didn’t print anything about the Social democracy either.”

 

Actually, this was the most remarkable thing he said.

האזין לי עכשיו, ואיך האזין!

הוא, שדחה, גם נשתנה לחלוטין. הוא סבור שהרעיון כביר ומזעזע. אבל הרי אין הוא יכול להחליט על רגל אחת בשאלה כזאת שהיא שאלה של חיים לעיתון.

הוא תיאר לפני מה אפסיד אם אפרוש מ־ N.Fr.Pr.. אמנם הם אינם זקוקים לי בעצם, אבל יצרו את תפקיד עורך מדור הפלייטון כשלא רציתי להישאר עוד בפאריס. 

רעיון־היהודים שלי נראה לו נדיב, אך קשה למדי לביצוע. .N.Fr.Pr יכול להסתכן סיכון גדול מדי. היהודים אפשר שידחו את העניין על הסף — ואז מה?

אני הבהרתי לו ש־.N.Fr.Pr לא יוכל להתחמק מן השאלה הזאת: במוקדם או במאוחר יצטרכו להצהיר על עמדתם. "כן", אמר, "עשרים שנים תמימות גם לא אמרנו מלה על הסוציאלדמוקרטיה".

זו היתה בעצם אמירתו המעניינת ביותר.

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 131         
Accessibility by WAH