Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

Deputationen, ein alter Oberst mit einer Bittschrift. Alles räuspert sich leise, holt tief Athem, um klar bei Stimme zu sein, wenn es zum Gewaltigen geht. Ich hatte dabei deutlich das Gefühl, dass ich [nicht] für die Anticamera u. für keinen goldenen Hofrathskragen tauge. Ich war der einzige wartende Civilist ohne Frack. dauernd Alle sahen dann erstaunt auf, als ich doch vor dem Oberst und den Hofräthen, die schon vor mir dagewesen, hineingerufen wurde. Der Graf kam mir wieder sehr liebens= würdig entgegen: „Noh, Herr Doctor, was bringen Sie?“ Ich sprach ein paar Worte des Bedauerns (xx) (eigentlich dankte ich nicht verbindlich genug für gegen die mir zugedachte Ehre, fällt mir jetzt ein) u. gab ihm Bachers Brief. Dann sprachen wir über Politik: die Tages= frage, Luegers Bestätigung. Badeni war durch meine Absage fein, kaum merklich verstimmt, u. behandelte mich sofort vorsichtig als Gegner. Er persönlich,

Gold-braided gentlemen, nervous frock-coated deputations, an old colonel with a petition. Everybody gently clears his throat, draws a deep breath, so as to be in good voice when he faces His Mightiness.

 

Through it all I had a distinct feeling that I was not made for an antechamber nor for a privy councillor’s gold-braided collar.

 

I was the only civilian there without a frock-coat. Then everybody looked up in astonishment when I was nevertheless admitted ahead of the colonel and the privy councillors who had arrived before me.

 

The Count again greeted me very amiably: “Well, doctor, what are you bringing me?”

 

I spoke a few words of regret (actually, it now occurs to me, I did not thank him kindly enough for the honor he had intended for me), and gave him Bacher’s letter.

 

Then we talked politics—the issue of the day: the confirmation of Lueger’s election.

 

Badeni was mildly, almost imperceptibly, put out by my refusal and immediately treated me with caution, as an opponent. 

 אדונים עטורי־זהב, משלחות שחבריהן לבושי פראקים שחורים ופניהם עצבניות, קצין זקן ובידו כתב בקשה. הכול מכעכעים חרש, נושמים עמוק, כדי לצַלֵל את קולם לקראת בואם אל מול השררה.

 בתוך זה הרגשתי בבירור שחדרי המתנה וצווארון מוזהב של הוֹפראט אינם בשבילי. מהממתינים שאינם אנשי־צבא הייתי היחיד שלא לבש פראק. כולם הביטו בתדהמה כשקראו לי להיכנס לפנֵי הקצין ולפני ההוֹפראטים שהמתינו כאן לפנַי. הגראף שוב בא לקראתי בחביבות רבה: "ובכן, אדוני הדוקטור, מה בפיך?"

אמרתי כמה מלים של הבעת צער (האמת היא, ואני נותן את דעתי על כך רק עכשיו, שלא הודיתי לו די על הכבוד שביקש לחלוק לי) ונתתי לו את מכתבו של בּאכֶר. אחר־כך דיברנו על פוליטיקה: העניין של היום, אישור בחירתו של לוּאֶגֶר.

אך בקושי היה אפשר להבחין ברוחו העכורה של בּאדֶני בשל סירובי, ומיד נהג בי בזהירות כביריב.

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 147         
Accessibility by WAH