Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

eigenen persönlichen Vortheil, der bei Badeni gewesen wäre, hintanzusetzen. Es schien ihm doch wieder ein bischen einzuleuchten, für wie lange weiss ich nicht. Ich habe bisher zu viel Zeit an ihn vergeudet. Das war auch meine letzte längere Unterredung mit ihm. Er hat vom Mann nur den Bart und die Stimme. Immer wieder fleht er mich an, ich solle von den Rabbinern ganz absehen, sie hätten kein Ansehen. Was mich aber am schwersten gegen ihn aufbrachte, war, dass er sich anfangs weigerte, mir ein Empfehlungsschreiben an Zadok Khan mitzugeben, wenn ich nächste Woche nach Paris fahren sollte. Erst als ich ihm sagte, dass ich die Einführung nicht brauche u. mir auch so zu helfen wissen werde, sagte er (xx) zu. Diese Unterredung hat mich sehr deprimirt. Zum Schluss sagte ich ihm: Es ist trostlos: Sie, mit dem ich am längsten u. häufigsten von der Sache gesprochen,

and that I considered this important enough to put aside my own personal interests, which would have been better served in Badeni's employ.

 

This again seemed to make some sense to him—though for how long I cannot say. I have already wasted too much time on him. It was our last long conversation together. Of a man he has only the beard and the voice. He implored me over and over again to leave the rabbis out of the whole business, for they command no respect.

 

But what most enraged me against him was his initial refusal to give me a letter of recommendation to Zadoc Kahn in the event that I should go to Paris next week.

 

Only when I told him that I did not need his introduction and would get along without it did he consent.

 

This conversation depressed me greatly.

 

In conclusion I said to him: “It is hopeless. You, to whom I have spoken longest and most frequently about the matter,

הישג שהיה חשוב לי עד כדי כך שאוותר על יתרון אישי שלי שהיה צפוי לי אצל בּאדֶני.

דומה שקיבל את דברַי לפי שעה, אלא שאין אני יודע לכמה זמן. בזבזתי יותר מדי זמן עליו עד עתה. זו גם היתה שיחתנו הארוכה האחרונה. רק זקנו וקולו מעידים על גבריותו. תדיר הוא מתחנן שלא אתחשב ברבנים, אין מכבדים אותם.

אלא שמה שקומם אותי נגדו יותר מכול הוא, שבתחילה היסס לתת בידי מכתב המלצה אל צדוק קאהן למקרה שאסע בשבוע הבא לפאריס.

רק לאחר שאמרתי לו שאינני זקוק להמלצה ואדע להסתדר גם בלעדיה, רק אז נענה. 

השיחה הזאת דיכאה אותי מאוד.

בסוף אמרתי לו: "זה מייאש: אתה, שאתך שוחחתי ארוכות ותכופות על העניין יותר מאשר עם כל אחד אחר,

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 150         
Accessibility by WAH