Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

Sie fallen immer wieder von mir ab. Sie verstehen leider die Sache noch immer nicht. Wir stehen jetzt in Donau=Eschingen am dünnen Anfang des Flusses. Aber ich sage Ihnen, es wird die Donau werden!“   5 November [1895]. Gestern Abends schwere défaillancen. Ich kam wieder in die Redaction. Niemand sah darin — also in meinem Verzicht — etwas Merkwürdiges. Ich hatte eher das Gefühl, als wäre ich missliebig geworden bei den Collegen. Nun habe ich ja den Regierungsantrag allerdings wegen der Judensache abgelehnt, wie ich ihn ihretwegen angenommen hätte. Aber wie steht’s mit der Aussicht, dass mir die N[eue] Fr[eie] Pr[esse] bei der Verwirklichung be= hilflich sein wird? Es wäre furchtbar, wenn ich mich da getäuscht hätte und gerade bei Badeni eher die Autorität gegenüber den Juden hätte erlangen können. Bacher und Benedikt empfingen mich mit demonstrativer Liebenswürdigkeit, als ich im Bureau erschien, aber Benedikt

you keep deserting me. I am sorry to say that you still don’t understand what it is all about. We are now standing at Donau-Eschingen, at the first trickle of the river. But I tell you it will yet be the Danube !”

 

November 5

 

Yesterday evening some very bad moments. I went to the office again. No one saw anything noteworthy in it—that is, in my rejection of the offer. Rather, I had the feeling that I had lost favor with my colleagues.

 

It is true that I rejected the government offer on account of the Jewish cause, just as I would have accepted it for that reason.

 

But what are the prospects of the Neue Freie Presse’s assisting me in its implementation? It would be terrible if I had been under an illusion about this and could more easily have gained prestige in the eyes of the Jews in Badeni’s employ.

 

Bacher and Benedikt received me with pronounced cordiality when I appeared in the office.

אתה דווקא נשמט ממני. לדאבון הלב עדיין אינך מבין את העניין. אנו עומדים עכשיו בדוֹנאוּ־אֶשינגֶן, במקום נביעתו הצר של הנהר דאנוּבּה. אבל דע לך, זו תהיה הדאנוּבּה!


5 בנובמבר [1895]

אמש [היו לי] התקפי חולשה קשים. שבתי למערכת. איש לא ראה בוויתור שלי משהו מיוחד. ואולם הרגשתי כאילו השנאתי את עצמי על עמיתַי.

הלוא דחיתי את הצעת הממשלה בשל עניין־היהודים, כשם שהייתי מקבל אותה בשל אותו עניין.

ואולם מה הסיכוי ש־.N.Fr.Pr יסייע בידי בהגשמה? יהיה נורא אם אכן השליתי את עצמי בעניין הזה, ובאמצעות בּאדֶני דווקא יכולתי לזכות באוטוריטה בעיני היהודים. 

בּאכֶר ובֶּנֶדיקט קיבלו את פני בחביבות מופגנת כשהגעתי למשרד, 

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 151         
Accessibility by WAH