Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

ich ganz ruhig: „Monsieur, ni vous, ni moi nous ne vendons des lorgnettes. “ Er entschuldigte sich dann wegen dieses Scherzes und erkannte im weiteren Verlauf an, dass der Judenstaat eine grosse Académie sein werde. Contradictorisch lernte er den Plan kennen und ich drückte ihn langsam — nur mit den Beweisgründen meiner „Rede an die Juden“ — an die Wand. Ich brachte ihn zum Verstummen. Er machte hinter seiner Brille immer grössere Augen und schwieg endlich ganz. 19 Nov[ember 1895] Nordau ist ganz für die Sache gewonnen, wie es scheint. Die Discussion mit ihm bewegt sich in den höchsten Einwürfen. „Ob die Juden sich noch anthropologisch zur Bildung eines Volkes eignen?“ u. dgl. Das werden wir ja sehen. Nordau glaubt, dass der Plan zur Realisirung dreihundert Jahre braucht. Ich glaube: dreissig — wenn die Idee

To this masterly argument I replied quite calmly: “Monsieur, ni vous ni moi nous ne vendons des lorgnettes [Sir, neither you nor I sell opera glasses].”

 

Afterwards he apologized for having told this joke, and in the further course of the conversation he admitted that the Jewish State would be a great académie [academy].

 

Through questions and answers I familiarized him with the plan and gradually forced him to the wall, using only the arguments from my “Address to the Jews.”

 

His eyes grew bigger and bigger behind his spectacles, and finally he fell completely silent.

 

November 19

 

Nordau, so it seems, is completely won over to the cause.

 

My discussions with him concern reservations of the highest type. “Are the Jews still anthropologically fit for nationhood?” and the like.

 

Time will tell.

 

Nordau thinks that the plan will need three hundred years for its realization.

 

I believe, thirty—provided that the idea catches on.

על הנימוק המשובח הזה עניתי בשלוות נפש גמורה: "אדוני, לא אני ולא אתה איננו מוכרים משקפות לתאטרון". הוא התנצל אחר־כך על ההלצה הזאת ובהמשך השיחה היה מוכן להודות שמדינת־היהודים תהיה אקדמיה גדולה. 

מתוך סתירת דברַי התוודע לתוכניתי, ואני לחצתי אותו אל הקיר אך ורק בעזרת ההוכחות שלי שב״דבָרִי אל היהודים". 

עיניו הלכו והתרחבו מאחורי משקפיו ולבסוף נדם.

 
19 בנובמבר [1895]

נורדאו, כך נראה, נכבש כולו לעניין.

הוויכוח אתו נע בעניינים שברומו של עולם. "האם מבחינה אנתרופולוגית עוד יש בכוחם של היהודים ליצור עם?" וכיוצא באלה.

את זאת הלוא נראה.

נורדאו סבור שדרושות שלוש מאות שנה להגשמת התוכנית.

אני סבור: שלושים — אם יבקיע לו הרעיון דרך.

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 178         
Accessibility by WAH