Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

publiciren ausdrücklich anerkannte. Er warnte mich „als Freund“, „als erfahrener Journalist“ eindringlich. Er „rieht mir dringend“, er „wünschte dringend“. Er sagte: „Sie sind ja gar kein Oesterreicher, sondern ein Ungar.“ Ich erwiderte: „Ich bin österreichischer Staatsbürger.“ Er erzählte mir eine (xx) bei den Haaren herbeigezogene Geschichte mit der Pointe: es sei seine Gewohnheit, „mit der Faust dreinzuschlagen, wenn ihm etwas zu dumm wird.“ Er liess einfliessen, dass er mit der jungen Schriftstellerwelt gut befreundet sei. (Was die Drohung enthält, dass ich im Feuilleton leicht zu ersetzen wäre.) Er kitzelte meine Eitelkeit: „Es ist nicht gleichgiltig, wenn der Dr. Theodor Herzl eine solche Schrift publicirt. Sie sind einer unserer hervorragendsten Mitarbeiter, ein Stück N[eue] Fr[eie] Pr[esse]. Mindestens sollten Sie, wenn Sie schon die Schrift publiciren, Ihren Namen nicht darauf setzen.“ Ich sagte: „Das wäre eine Feigheit, und zwar eine unnütze Feigheit.“ Er verlangte schliesslich, dass ich (xx) mir es

 He forcefully warned me “as a friend,” “as an experienced journalist.” He “strongly advised,” he “urgently desired.” He said: “You are really not an Austrian at all, but a Hungarian.”

 

I replied: “I am an Austrian citizen.”

 

He told me some tale, dragged in by the ears, with the point that it was his habit to “swing with my fists when something gets too much for me to take.”

 

He mentioned in passing that he had many young friends in literary circles (which implied the threat that I could easily be replaced as literary editor).

 

He tickled my vanity: “It is not a matter of indifference if Dr. Theodor Herzl publishes such a piece of writing. You are one of our most outstanding collaborators, an integral part of the Neue Freie Presse. If you do publish the pamphlet, at least you should not put your name to it.”

 

I said: “That would be cowardice, and, what’s more, needless cowardice.”

 

In the end, he asked me to think it over for another 24 hours.

בתור "חבר" ו״עיתונאי מנוסה" הזהיר אותי נמרצות. הוא "יעץ לי בדחיפות", הוא "ביקש ממני בדחיפות". הוא אמר: "הרי אתה לא אוסטרי כלל, אתה הונגרי". עניתי: "אני אזרח אוסטרי".

הוא סיפר לי סיפור מאוּלץ שהפֹּואֶנטה שלו היא שדרכו "להכות באגרוף כשמשהו מעצבן אותי".

הוא רימז שקשריו עם ציבור הסופרים הצעירים ידידותיים (והרי בכך יש איום, כלומר שאפשר בקלות למצוא לי מחליף בתפקיד עורך מדור הספרות).

הוא דִגדג את יצר הכבוד שלי: "אין זה דבר של מה בכך אם הדוקטור הרצל מפרסם חיבור שכזה. אתה אחד מעמיתינו הבולטים ביותר, בשר מבשרו של .N.Fr.Pr. אם אמנם תפרסם את החיבור, לכל הפחות אל תדפיס עליו את שמך".

אמרתי: "זו תהיה מוּגוּת־לב, מוּגוּת־לב שאינה מביאה כל תועלת".

לבסוף ביקש שאוסיף ואשקול בדעתי עוד עשרים וארבע שעות. 

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 213         
Accessibility by WAH