Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

Allgemeine Zeitung soll zuerst losgehen. Nach einer Viertelstunde hatte er mich begriffen. Er fragte: soll ich es als Freund oder kritisch besprechen? Im letztem Fall werde ich Dir vielleicht die Haut ritzen. Ich darauf: „Hanc veniam damus, petimusque vicissim. Wer mich haut, den haue ich. Je ne me laisserai pas faire. Ich werde hart kämpfen. (xx) Die aber mit mir gehen, werden lauter historisch berühmte Persönlichkeiten werden.“ Er sagte: „Ich gehe mit Dir.“   Abends kamen meine 500 Exemplare. Als ich den Ballen in mein Zimmer schleppen liess, hatte ich eine heftige Erschütterung. Dieser Ballen Broschüren stellt sinnfällig die Entscheidung dar. Mein Leben nimmt jetzt vielleicht eine Wendung. Dann in die Redaction gegangen. Der Fischer auf der Seewiesen am Altausseer See fiel mir ein, der sagte: „Das ist das Merkwürdigste, wenn Einer nie verzagt.“

After a quarter of an hour he got the point. He asked: “Shall I review it as a friend or a critic? In the latter case, I may draw blood.”

 

To which I said: “Hanc veniam damus petimusque vicissim [we pardon and ask for pardon in turn].” Whoever whacks me, I shall whack in return. Je ne me laisserai pas faire [I won’t stand for it]. I’ll fight hard. But those who go with me will all become famous figures in history.”

 

He said: “I will go with you.”

 

My 500 copies came this evening. When I had the bundle carted to my room, I was terribly shaken. This package of pamphlets constitutes the decision in tangible form. My life may now take a new turn.

 

Then I went to the office. I recalled the fisherman on the “Seewiesen”

 

at the Alt-Aussee Lake who said: “The most remarkable thing is a man’s never giving up hope.”

 אחרי רבע שעה הבין אותי. הוא שאל: האם עלי לכתוב על זה בתורת ידיד או באורח ביקורתי? אם אכתוב בדרך השנייה, אולי אפגע בך.

אני עונה על זה: Hanc veniam damus, petimusque vicissim (מידה כנגד מידה). מי שיכֵּני, אכה בו חזרה. Je ne me laisserai pas faire (לא אניח לפגוע בי). איאבק בכוח. ואולם אלה שילכו אתי, כולם יהיו לדמויות היסטוריות מפורסמות.

הוא אמר: "אני הולך אתך".

לעת־ערב הגיעו חמש מאות העותקים שלי [של Der Judenstaat]. כשביקשתי שיסחבו את הצרור לחדרי, נרעשתי כהוגן. צרור החוברות הזה מצביע במוחש על ההכרעה. נראה שחיי עומדים לפני מפנה.

אחר־כך הלכתי למערכת. בזכרוני עלה אותו דייג מן האגם באלטאוּסזֵה, שאמר: "כמה נפלא כשאדם אינו מתייאש לעולם".

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 225         
Accessibility by WAH