יומן 5

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

גם לפני שנטלתי לידי את הניהול לא הסתדרו הדברים.

הד״ר ליפֶּה הטוב מיאסי היה יושב־ראש מתוקף היותו זקן הצירים. מוסכם היה שידבר לכל היותר עשר דקות. בשל ההמולה הגדולה לא הקדים להראות לי את נאומו, וכשעמד שם למעלה דיבר חצי שעה בלי הפסק וטעה טעויות בזו אחר זו. אני ישבתי למטה קרוב לבימה, ליד נורדאו, וארבע פעמים שלחתי הודעות לליפֶּה וביקשתי, ולבסוף אף איימתי, שיפסיק לדבר. העסק כבר עבר לפסים של גיחוך.

אחרי זה ניתנה לי רשות הדיבור. זכיתי לסערת תשואות, אבל הייתי רגוע ואף נשארתי כך, ובכוונה תחילה לא החוויתי קידה כדי למנוע שהעניין יהפוך ל־Cabotinage (קומדיה קלוקלת) או ל־Conférence (אירוע מכובד).