Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

13 August [1895] Im Kurpark wieder mit dem alten Simon und noch zwei anderen alten Juden ge= sprochen. Habe ihnen alle Prämissen schein= bar absichtslos vorgeführt, meine Conclusion natürlich  nicht. Wieder konnte ich bemerken, dass ich im Stande bin, Leute zu be= geistern. Das sind nur Alte, Träge, durch ihre Wohlhabenheit Indifferente. Und doch spüre ich, dass ihre Seele Funken gibt, wenn ich drauf schlage. Die Jungen, denen ich eine ganze Zukunft schenken will, werde ich natürlich im Sturm mit mir reissen. Nachmittags kommt der Brief von Meyer Cohn. Er will am 17 d[iese]s in München sein. Ich tele= graphire an Güdemann. Die Schwierigkeit: der 17 ist ein Samstag. Der Rabbiner wird nicht können oder seine Amtsgeschäfte vorschützen, wenn er nicht Lust hat. Ich werde ihn aber wenn er Nein sagt mir härtester Energie aufrufen — oder definitiv über ihn hinweggehen.

August 13

 

In the Kurpark I talked again with old Simon and two other elderly Jews. I outlined all my premises for them, seemingly without premeditation, but naturally not my conclusion. Again I was able to notice that I have the power to stir people. These are only old men, slow-moving and made apathetic by their wealth. And yet I can feel their souls emitting sparks when I strike on them.

 

The young men, to whom I want to give a whole future, I shall of course carry by storm.

 

In the afternoon Meyer-Cohn’s letter arrived.

 

He wants to be in Munich on the 17th of this month. I am wiring Güdemann. The difficulty: the 17th is a Saturday. The Rabbi will not be able to come, or can plead official duties if he does not feel like it. However, if he says no, I shall summon him with the greatest urgency—or drop him for good.

13 באוגוסט [1895]

בַּקוּרפּארק שוחחתי שוב עם סימון הזקן ועם עוד שני יהודים זקנים. בדרך אגב הצגתי לפניהם את כל הנחות היסוד שלי, לא את המסקנות שלי, כמובן. שוב נוכחתי לדעת שאני מסוגל להרשים בני־אדם. הללו אינם אלא זקנים, בטלנים, שהפכו אדישים בשל אמידותם, ולמרות הכול אני מרגיש שכאשר אני מכה על נפשם, ניתזים ניצוצות. 

את הצעירים, שלהם אני רוצה להעניק עתיד שלם, אסחף כמובן בסערה.

אחר־הצהריים מגיע מכתבו של מאיֶר־כוֹהן. הוא רוצה להיות במינכן ב־17 בחודש הזה. אני מטלגרף אל גידֶמן. הקושי: 17 בחודש חל בשבת. הרב לא יוכל לבוא או, אם אין לו חשק לבוא, יתרץ זאת בתפקידו הציבורי. ואולם, אם יאמר לאו, אפציר בו במלוא כוחי, או שאפסח עליו לחלוטין.

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 80         
Accessibility by WAH