Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

er uns zusammendrängt, im Druck einig, und durch die Einigkeit frei machen wird. Meine Gottesvorstellung ist ja spinozistisch und ähnelt auch der monistischen Natur= philosophie. Aber Spinozas Substanz ist mir etwas gleichsam Träges und der unbegreifliche Weltäther der Monisten etwas zu Wallendes, Flimmerndes. Aber einen allgegenwärtigen Willen kann ich mir denken, denn ich sehe ihn wirken in Erscheinungen. Ich sehe ihn, wie ich die Function eines Muskels sehe. Die Welt ist der Körper und Gott ist die Function. Den Endzweck Das Ziel kenne ich nicht, und brauche ihn nicht zu (xx) kennen; mir genügt, dass er etwas höheres ist als unser jetziger Zustand. Ich kann das wieder mit alten Worten ausdrücken, und ich thue es gern. Eritis sicut Dei, scientes bonum et malum. Im Verlauf des Tischgesprächs ergab sich aber das Unerwartete, dass Meyer Cohn sich als einen Anhänger der Zions

because it forces us to close ranks, unites us through pressure, and through our unity will make us free.

 

My conception of God, is, after all, Spinozistic and also resembles the natural philosophy of the Monists. But I think of Spinoza’s “substance” as something inert, so to speak, and that incomprehensible universal ether of the Monists seems too intangible and too vague to me. But I can conceive of an omnipresent will, for I see it at work in the physical world. I see it as I can see the functioning of a muscle.

 

The world is the body and God is the functioning of it. The ultimate purpose I do not and need not know; for me it is enough that it is something higher than our present condition. This I can again express with old words, and I gladly do so. Eritis sicut Dei scientes bonum et malum [Ye shall be as gods, knowing good and evil].

 

In the course of our table-talk something unexpected happened: Meyer-Cohn revealed himself as an adherent of the idea of Zion. This pleased me very much.

כשהיא דוחסת אותנו זה אל זה היא מלכדת אותנו, הלחץ שלה מאחד אותנו, והאחדות משחררת אותנו.

האופן שאני רואה את האלוהים הוא שפּינוֹזיסטי, והוא גם דומה לפילוסופיה של הטבע של המוֹניסטים. אלא שהמהות השפינוזית השפּינוֹזית היא בשבילי עניין רפה מדי והאֶתֶר הלא־נתפס של המוֹניסטים זוהר ומרחף מדי. ואולם אני יכול לדמות לעצמי רצון הנוכח תמיד, שהרי אני רואה שהוא פועל באי אלה תופעות. אני רואה אותו כפי שאני רואה את פעולת השריר.

העולם הוא הגוף ואלוהים הוא הפעולה. המטרה הסופית אינה ידועה לי ואינני צריך לדעת אותה; די לי בכך שהיא משהו נעלה יותר ממצבנו עכשיו. אני יכול גם לבטא זאת במלים עתיקות, ואני עושה זאת ברצון. Eritis sicut Dei, scientes bonum et malum (והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע).

ואולם בזמן השיחה בעת הארוחה התרחש הלא־צפוי: התברר שמאיֶר־כוֹהן הוא חסיד של רעיון ציון. זה היה מאוד לרוחי.

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 87         
Accessibility by WAH