Herzl-Online

Deutsch
Englishעברית
Tagebuch 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

sass ich auf dem Bett und las weiter vor. M[eyer] C[ohn] nörgelte wieder an den utopistischen Details. Güdemann war wieder hingerissen. Ich kam noch nicht zu Ende. Aber der Kern des Gedankens war um halb neun entwickelt. Wir wollten zum Nachtmahl gehen. Güdemann sagte: „Sie kommen mir vor wie Moses.“ Ich lehnte das lachend ab, und so kam es mir aufrichtig vom Herzen. Ich halte das nach wie vor für einen einfachen Gedanken, für eine geschickte und ver= nünftige Combination, die allerdings mit grossen Massen operirt. Im reinen Denken ist der Plan nichts Grosses. „Zweimal zwei ist vier“ ist im reinen Denken ebenso gross wie „zweimal zwei Trillionen ist vier Trillionen“. Güdemann sagte noch: „Ich bin ganz betäubt. Ich komme mir vor, wie Jemand, den man bestellt hat, um ihm etwas zu sagen, und wie er da ist, führt man ihm statt der Mittheilung zwei schöne grosse Pferde vor.“

I sat on my bed and continued my reading. Meyer-Cohn went on carping at the ideas that he considered Utopian. Güdemann was once more carried away. Even then I did not get to the end, but by half past eight the gist of the idea had been unfolded. We were about to leave for supper when Güdemann said: “You remind me of Moses.”

 

I laughingly rejected the thought, and I was completely sincere about it. Now as before I consider the whole thing to be a simple idea, a skillful and rational combination which, to be sure, operates with large masses. Purely as an idea, my plan is not a great thing. “Two times two is four” is, in abstract thought, as great as “two times two trillions is four trillions.”

 

Güdemann further said: “I am quite dazed. I feel like someone who has been asked to come and hear some news, and when he arrives, there is placed before him not a piece of information, but two beautiful big horses.”

ישבתי אני על המיטה והמשכתי לקרוא בקול. מאיֶר־כוֹהן שוב קִנטר לשמע הפרטים האוטופיים. גידֶמן שוב היה מוקסם. לא הספקתי לסיים. ואולם את הלוז של הרעיון כבר פיתחתי עד שמונה וחצי. רצינו ללכת לארוחת ערב. גידֶמן אמר: "אתה בעיני כמו משה [רבנו]".

דחיתי זאת בביטול וחייכתי; כך הרגשתי באמת ובתמים. בעינַי העניין היה ועודנו רעיון פשוט, צירוף יעיל ונבון, שצריך להפעיל המונים גדולים. במחשבה צרופה, התוכנית היא לא עניין שבגדוּלה. "שתיים כפול שתיים שווה ארבע". במחשבה צרופה זה לא עניין גדול יותר מאשר "פעמיים שני טריליון הם ארבעה טריליון".

גידֶמן הוסיף ואמר: אני כולי המום. אני דומה בעינַי למי שזימנוהו לומר לו דבר־מה ובעוד הוא מצפה לבשורה, מגישים לו במקומה שני סוסים גדולים יפים.

Erklärung zur Barrierefreiheit

P. 90         
Accessibility by WAH