Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

über das Blutmärchen. — Ich brachte ihn zum Reden. — Ich bestätigte mich so in der Meinung, die ich von der Stimmung der reichen Leute habe. — Einen Augenblick nahm ich diesen Menschen sogar ernst. — Ich fragte ihn, ob er wol bereit wäre, für die Judensache etwas zu thun. — Er schien ein Geldopfer zu vermuthen, und sagte gedehnt: Nein! — Ich be­richtigte diesen Irrthum rasch, und sagte: Beispielsweise eine Reise nach Con= stantinopel? — „Nein“ sagte er, „ich bin zu sol­chen Sachen nicht brauchbar. — Ich bin zu bequem! “ Jawol!   Es wird lange dauern, bis ich die Juden aus der Bequemlichkeit der Gefangenschaft auf= wecke, aufrüttle. — Das gelobte Land, wo wir krumme Nasen, schwar= ze oder rothe Bärte und gebogene Beine haben dürfen, ohne darum schon verächtlich zu sein. — Wo wir endlich als freie Männer auf unserer eigenen Scholle leben, und in unserer eigenen Heimat ruhig sterben können. — Wo auch wir zur Belohnung großer Thaten die Ehre bekommen. — Wo wir im Frieden mit aller Welt leben, die wir durch unsere Frei= heit befreit, durch unsern Reichthum bereichert und durch unsere Größe vergrößert haben. —

about the blood-libel. I got him to talk. That way I confirmed my opinion of the temper of the rich. For a moment I even took this man seriously. I asked him if he was prepared to do something for the Jewish cause. He seemed to suspect a financial sacrifice and drawled, “Naw!” I hastened to rectify this misconception and said: “For instance, a journey to Constantinople?” “No,” he said, “I am no good at such things. I am too lazy.” Yes indeed! It will be a long time before I arouse, before I shake, the Jews out of the indolence of their prison life.

 

June 14

 

The Promised Land, where it is all right for us to have hooked noses, black or red beards, and bandy legs without being despised for these things alone. Where at last we can live as free men on our own soil and die in peace in our own homeland. Where we, too, can expect honor as a reward for great deeds; where we shall live at peace with all the world, which we shall have freed through our own freedom, enriched by our wealth, and made greater by our greatness.

על עלילת הדם. דובבתי אותו. כך התחזקתי בדעתי על הלוך הרוחות בקרב העשירים. לרגע אף התייחסתי לָאיש ברצינות. שאלתי אותו אם אכן יהיה מוכן לעשות משהו למען עניין היהודים. מן הסתם סבר שמדובר בתרומה, והוא השיב בלאו ארוך. העמדתי אותו מיד על טעותו ואמרתי: נסיעה לקושטא למשל? "לא", אמר, "אינני מתאים לעניינים כאלה. אני אוהב יותר מדי את הנוחות שלי". אכן, עוד יעבור זמן רב עד שיעלה בידי להעיר את היהודים מן הנוחות של שִבְיים, לטלטל אותם.

 


[פאריס, 14 ביוני 1895]

בארץ המובטחת, שם נוכל להתהלך בלי שיבוזו לנו על חוטם עקום, על זקן שחור או אדום ועל רגליים קשותות. שם נוכל לחיות סוף־סוף כאנשים חופשיים על אדמתנו ונוכל למות בשקט במולדתנו. שם נוכל גם אנחנו לזכות בכבוד על מעשים גדולים. שם נוכל לחיות בשלום עם העולם כולו, שאותו נשחרר בשחרורנו, נעשיר בעושרנו ונרומם בגדולתנו. 

Accessibility Statement

P. 157         
Accessibility by WAH