Page 179 – Diary 1 – Herzl-Online

Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

geben. — Warum? — Mein Plan würde

mehr an den armen als an den reichen Juden scheitern. —

Sie haben mir das am Pfingstsonntag allerdings

gesagt. — Ich konnte Ihnen aber nicht glauben, denn

Sie hatten mich nicht ausreden lassen. —

Aber neuerlich habe ich meinen ganzen Plan ei=

nem vernünftigen Freund %der kein Geldmann

ist% auseinandergesetzt. — Ich habe ihn windelweich

gemacht, ihn in Thränen gebadet seinen Verstand

überzeugt, und sein Herz erschüttert. —

Dann erholte er sich langsam und sagte mir:

Durch diese Sache machen Sie sich entweder lächerlich,

oder tragisch. — Das Tragische würde mich nicht er=

schrecken. — Aber am Lächerlichen ginge nicht ich, son=

dern die Sache zu Grunde. — Mir würde man

höchstens nachsagen, daß ich ein Dichter bin. — Und

darum gebe ich sie auf. —

Den Juden ist vorläufig noch nicht zu helfen. —

Wenn Einer ihnen das gelobte Land zeigte, würden

sie ihn verhöhnen. — Denn sie sind verkommen. —

Dennoch weiß ich, wo es liegt: in uns. —

In unserem Kapital, in unserer Arbeit und

in der eigenthümlichen Verbindung Beider,

die ich ersonnen habe. — Aber wir müßen noch

Why? My plan would be more likely to be wrecked by the opposition of the poor Jews than that of the rich.

You told me as much on that Pentecost morning, it is true. But I was in no position to believe you, for you had not let me finish what I had to say.

But recently I expounded my entire plan to a sensible friend (who is not a financier). I softened him completely, he swam in tears; I convinced his reason and wrung his heart.

Then he slowly got control of himself and said to me: “Through this undertaking you will make yourself either ridiculous or tragic.” Becoming a tragic figure would not scare me; as for ridicule, it would ruin not me but the cause. The worst that people could say about me is that I am a poet. This is why I am giving the matter up.

For the present there is no helping the Jews yet. If someone were to show them the Promised Land, they would scoff at him. For they are demoralized.

Still, I know where that land lies; within ourselves! In our capital, in our labor, and in the peculiar combination of the two which I have devised. But we shall have to sink still lower,

מדוע? כי העניים יכשילו את התוכנית שלי יותר מכפי שיכשילו אותה העשירים. אכן, אמרת לי כך ביום א׳ של שבועות של הנוצרים. אלא שלא יכולתי להאמין לך, שהרי לא הנחת לי לסיים את דברַי.

ואולם באחרונה הצגתי את כל התוכנית שלי לפני ידיד נבון אחד (שאיננו איש כספים). המסתי אותו, הצפתי את עיניו בדמעות, שכנעתי את תבונתו וזעזעתי את לבו.

אחר־כך התאושש אט־אט ואמר לי: העניין הזה יעמיד אותך באור מגוחך או טרגי. הטרגי לא היה מפחיד אותי. אבל המגוחך היה מחריב לא אותי דווקא, אלא את העניין. לכל היותר יאמרו עלי שאני פייטן, ובשל כך אני מושך את ידי מן העניין.

עוד לא הגיע הזמן לעזור ליהודים. לו הצביע מישהו והראה להם את הארץ המובטחת, היו בזים לו, שהרי הם מנוונים.

ואף־על־פי־כן אני יודע היכן היא: בתוכנו. בהון שלנו, בעבודה שלנו ובחיבור המופלא שהגיתי בין שני הדברים יחד. אבל אנו צריכים לשקוע עמוק יותר,

Accessibility Statement

P. 179

Enter Search Keyword

Select Language:

Type

Select Books / Diaries: