Page 184 – Diary 1 – Herzl-Online

Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

17X 7. = 119 , wenn ich nicht irre. — An jeder Hand

habe ich fünf Finger. — Ich schreibe mit violetter

Tinte. — Und jetzt wage ich es endlich:

Ich glaube, die Lösung der Judenfrage ge=

funden zu haben. — Nicht „eine Lösung“, sondern „die“

Lösung, die einzige. —

Das ist ein sehr umfangreicher, complicirter

Plan. — Ich habe ihn, nachdem er fertig geworden,

hier zwei Juden mitgetheilt, einem sehr reichen,

und einem armen; letzterer ist ein gebilde=

ter Mann. —

Ich will wahrheitsgemäß sagen, daß der

Reiche mich nicht für verrückt hielt, oder

that er nur aus Delicatesse, als ob ich ihm

noch gesund vorkäme? — Genug, er ging

auf die theoretische Möglichkeit ein, und

meinte nur schließlich: — „Dazu kriegen

Sie die reichen Juden nicht, die sind nichts werth“

%Ich flehe Ew. Durchlaucht an, dieses Fami=

liengeheimniß nicht zu verrathen%. —

Beim armen Juden aber war die

Wirkung anders. — Er schluchzte bitterlich. — An=

fangs meinte ich — ohne darüber erstaunt zu

sein — daß ich seinen Verstand überwältigt

17x7=119, unless I am mistaken. I have five fingers on each hand. And I am writing with violet ink. And now I shall finally risk it:

I believe I have found the solution to the Jewish Question. Not a solution, but the solution, the only one.

It is a very voluminous, complicated plan. After completing it, I have told it to two Jews here, one very wealthy and one poor; the latter is a cultured person.

I can truthfully say that the rich man did not think me crazy. Or was it only out of tact that he treated me as if I still seemed sane to him? At any rate, he went into the theoretical possibility and finally said only, “You won’t get the rich Jews for it; they are no good.’’ (I implore Your Highness not to reveal this family secret.)

But on the poor Jew it had a different effect. He sobbed bitterly.

שבע־עשרה כפול שבע שווה מאה ותשע־עשרה, אם אינני טועה. בכל יד יש לי חמש אצבעות. אני כותב בדיו סגולה. והנה סוף סוף אני מעז:

אני מאמין שמצאתי את הפתרון לשאלת־היהודים. לא "פתרון", כי אם "הפתרון", האחד והיחיד.

זו תוכנית רבת־היקף ומורכבת מאוד. לאחר שהושלמה, הבאתי אותה כאן לפני שני יהודים, אחד עשיר מאוד ואחד עני; זה האחרון איש משכיל הוא.

למען האמת רוצה אני לומר שהעשיר לא חשב אותי למטורף, או שמא רק מתוך אנינות נהג בי כאילו אני עדיין שפוי? די לי שהאפשרות התאורטית נראתה בעיניו, ורק אמר: "לעניין הזה לא תשיג את היהודים העשירים, הם אינם שווים ולא כלום" (מתחנן אני לפני הוד מעלתך שלא תגלה את הסוד המשפחתי הזה).

ואילו היהודי העני תגובתו היתה שונה: הוא התייפח מרה.

Accessibility Statement

P. 184

Enter Search Keyword

Select Language:

Type

Select Books / Diaries: