Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

europa. Aus all den wahrheitsgetreuen Schil= derungen sollte das unverschuldete Unglück der Juden hervorkommen. Zeigen, dass es Menschen sind, die man beschimpft, ohne sie zu kennen. Hier habe ich ja Reporter= augen bekommen, die für solche Aufnahmen nöthig sind. Ich verke gerieth vor Ostern mit Daudet in Verkehr. Einmal ka­men wir auch auf die Juden. Er gestand, dass er Antisemit sei. Ich erklärte ihm meinen Standpunkt und wurde wieder einmal warm. (Woraus hervorginge, dass ich eigentlich ein Sprechdenker bin.) Als ich ihm sagte, dass ich für und über (xx) die Juden ein Buch schreiben wolle, fragte er: Einen Roman? —Nein, meinte ich: lieber ein Buch für Männer! Er aber sagte: Der Roman trägt weiter. Sehen Sie, Onkel Toms Hütte. Ich rednerte dann noch weiter, ergriff auch ihn so, dass er endlich sagte: „Comme c’est beau, comme c’est beau!“ Das hat mich dann wieder an den „Zuständen der Juden“ wankend gemacht, und

Europe again. All my faithful reports were to bring out the undeserved misfortune of the Jews and to show that they are human beings whom people revile without knowing them. For here in Paris I have acquired a reporter’s eyes which are needed for such perceptions.

 

Some time before Easter I came into contact with Daudet. During one conversation we got on the subject of the Jews. He confessed himself an anti-Semite. I explained to him my own standpoint and once again warmed to my subject (which might be proof that, basically, I think best while talking). When I told him that I wanted to write a book for and about the Jews, he asked: A novel?—No, I said, preferably a man’s book!—Whereupon he said: A novel reaches farther. Think of Uncle Tom's Cabin.

 

I then orated some more and moved even him to such an extent that he finally said: "Comme c’est beau, comme c’est beau [How beautiful this is]!”

 

That again put doubts in my mind about "The Situation of the Jews,” and 

 מכל התיאורים הללו, הנאמנים לאמת, היה אמור לעלות האסון שהומט על היהודים על לא עוול בכפם, להראות שאלה אנשים שמבזים אותם בלי שמכירים אותם. הלוא כאן קניתי לעצמי עיניים של רֶפּורטֶר הדרושות לקליטת רשמים מן הסוג הזה.

לפני חג הפסחא נזדמן לי לבוא בדברים עם דוֹדֶה. פעם אף הגענו לשוחח על היהודים. הוא הודה שהוא אנטישמי. הבהרתי לו את עמדתי ושוב הרגשתי בנוח (מכאן יוצא שאני בעצם הוגה־דעות המְפַתֵחַ את מחשבותיו תוך כדי דיבור). כשאמרתי לו שיש בדעתי לכתוב ספר למען היהודים ועליהם, שאל: רומן? — לא, אמרתי: מוטב ספר לגברים בני־חיל! — אבל הוא אמר: הרומן דרכו לשאת [את הבשורה] הלאה אל המרחקים, ראה אוהל הדוד תום.

ועוד המשכתי לנאום באוזניו וגם נגעתי בלבו, עד שלבסוף אמר:

Comme c'est beau, comme c'est beau!

 ״כמה זה יפה, כמה זה יפה!״ (כמה זה יפה, כמה זה יפה!)


דבר זה שוב גרם שאפקפק בעניין "מצב היהודים",

Accessibility Statement

P. 19         
Accessibility by WAH