Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

schiedsbrief, knapp vor der Abfahrt. Samuel schreibt: „Mein lieber guter Junge, wenn Du diesen Brief liest, bin ich todt.“ Da greift fährt sich der Held mit der Faust, in der das Papier knit­tert ans Herz. Aber im nächsten Augenblick ist nur Zorn in ihm. Er gibt Befehl zur Abfahrt. Dann steht er am Schiffsbug schaut steif hinaus ins Weite, wo das gelobte Land liegt. Und er nimmt den Brief, in dem doch so viel rührende Liebe und Treue ist, und ruft in den Wind: „Dummkopf, Lump, Elender!  Dummkopf Ein verlorenes Leben, das uns gehörte!“

 

Wie ich von den Romanideen zu den praktischen kam, ist mir jetzt schon ein Räthsel, obwol das in den letzten Wochen liegt. Das spielt im Unbewussten. Vielleicht sind es übrigens gar keine praktischen Ideen, und ich mache mich zum Gespött der Leute, mit denen ich ernst rede. Und ich wandle nur im Roman? Aber auch dann ist des Aufschreibens

 

farewell letter. Samuel writes: “My dear, dear boy, when you read this letter, I shall be dead.”

 

At this point the hero moves his fist, in which he is crumbling the paper, to his heart. But the next instant there is only rage in him.

 

He gives the command for departure. Then he stands at the bow of the boat and stares fixedly into the distance where the Promised Land lies.

 

And he takes the letter, in which there is so much touching love and loyalty, and cries into the wind: “You fool, you scoundrel, you wretch! Oh, for the life that belonged to us and is lost!"

 

 How I proceeded from the idea of writing a novel to a  practical program is already a mystery to me, although it happened within the last few weeks. It is in the realm of the Unconscious.

 

Perhaps these ideas are not practical ones at all and I am only making myself the laughing-stock of the people to whom I talk about it seriously. Could I be only a figure in my novel?

 

But even then it would be worth writing down

סמואל כותב: ״נערי החביב והטוב, כשהמכתב הזה יגיע לידיך — אהיה מת".

ברגע זה שולח הגיבור אל לִבו את אגרופו האוחז בנייר המתקמט. מיד אחר־כך הוא מתמלא זעם.

הוא פוקד להפליג. אחר־כך הוא עומד על חרטום הספינה ומביט אל המרחקים, ושם נמצאת הארץ המובטחת.

והוא נוטל את המכתב, שיש בו כה הרבה אהבה נוגעת ללב ונאמנות, וקורא אל תוך הרוח:

"טיפש, מנוול, עלוב נפש שכמותך! חיים אבודים, שהיו שייכים לנו!"

כבר עכשיו חידה בעיני איך הגעתי ממחשבות על רומן אל המחשבות המעשיות, הגם שהדבר קרה בשבועות האחרונים. זה מתרחש בתחום הלא־מודע.

אולי אין אלו מחשבות מעשיות כלל וכלל, ואני חושף את עצמי ללעגם של האנשים שאתם אני מדבר בכובד־ראש. ואולי אני משוטט בתוך הרומן בלבד?

אפילו כך ראוי לרשום

Accessibility Statement

P. 21         
Accessibility by WAH