Page 218 – Diary 1 – Herzl-Online

Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

bezweifelt werden. — Aber sie ist nicht delicat. — Wir

wißen von der Werthsteigerung, die der Verkäufer

nicht ahnt. — Darum werden wir ihm nach perfectem

Kauf die Option geben, zwischen Baarzahlung und

Entschädigung in Actien zum Nominalwerth. — Hält

er das Ganze für eine Schwindelei — tant pis pour

lui . — Jedenfalls haben wir uns nichts mehr vorzuwerfen. —

Für Baumaterial haben unsere Geologen

gesorgt, als sie uns die Plätze für unsere Städte

suchten. —

Das Bauprincip wird nun sein, daß wir die

Arbeiterwohnungen %und ich begreife darunter

die Wohnungen aller Handarbeiter% in eigener

Regie herstellen. — Ich denke keineswegs an die

traurigen Arbeiterkasernen der europäischen Städte

und auch nicht an die kümmerlichen Hütten, die um

Fabriken herum in Reih und Glied stehen. — Unsere

Arbeiterhäuser müßen zwar auch einförmig aus=

sehen — weil wir nur billig bauen können, wenn

wir die Baubestandtheile in großen Massen gleich=

mäßig herstellen — aber diese einzelnen Häuser

mit ihrm Gärtchen sollen an jedem Ort zu schönen

Gesammtkörpern vereinigt werden. —

Der Normal=Arbeitstag ist der Siebenstundentag. —

But it is not scrupulous. We know about the increase in value which the seller does not suspect. For that reason we shall, after the transaction has been completed, give him a choice between a cash payment and a compensation in shares at the nominal value. If he thinks the whole thing a fraud—tant pis pour lui [so much the worse for him]. In any case, we shall have nothing to reproach ourselves for.

The building material will have been taken care of by our geologists when they were looking for sites for our cities.

Our principle of construction will be that we ourselves shall undertake the building of workers’ dwellings (and by this I mean the dwellings of all manual laborers). I am certainly not thinking of the sad-looking workers’ barracks in European cities, nor of the paltry shacks which are lined up around factories. Our workmen’s houses must have a uniform appearance too, to be sure-—because we can build cheaply only if we mass- produce uniform building materials—, but these individual houses with their little gardens shall everywhere be combined into beautiful collective units.

A normal working day will consist of seven hours.

אבל אין היא עדינה. אנו יודעים על עליית הערך, שהמוכר אינו מודע לה. על כן לאחר תום הליך הקנייה ניתן לו לבחור בין תשלום במזומן לבין פיצוי במניות על־פי ערכן הנומינלי. אם יראה בזה משום רמאות tant pis pour lui (יש לו בעיה). על כל פנים, מצפוננו יהיה נקי.

לחומרי בניין דאגו לנו הגאולוגים שלנו, כשתרו אחרי האתרים לבניין ערינו.

עקרון הבנייה יהיה כזה: את הדירות לפועלים (אני כולל כאן את הדירות בשביל כל עובדי הכפיים) נבנה בניהול שלנו. בשום אופן אינני מתכוון לקסרקטיני העובדים העגומים שבערי אירופה הגדולות וגם לא לבקתות העלובות הסובבות שורות־שורות את בתי־החרושת. מעונות הפועלים שלנו יהיו אף הם אחידים, כי אם נרצה לייצר את מרכיבי הבנייה האחידים בייצור המוני איננו יכולים לבנות אלא בזול, אלא שבתֵי־היחיד הללו, שבצִדם גינה, יתלכדו בכל מקום לשכונות נאות.

יום העבודה הרגיל יהיה יום־שבע־השעות.

Accessibility Statement

P. 218

Enter Search Keyword

Select Language:

Type

Select Books / Diaries: