Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

freien unbefangenen Augen. Sie werden dann bemerken, dass ich Vieles nur flüchtig an= deutete, was von der höchsten Wichtigkeit ist — (unterbrochen)   18 Feber [1896] Abends Mittags kam der Universitätsdocent Feilbogen zu mir in die Redaction, sagte, er müsse mit mir über die Broschüre sprechen — „sie sei das Bedeutendste was die Zionistische Literatur bisher hervorgebracht habe,“ etc grosse Elogen. Nachmittags kam er (xx) in meine Wohnung und eröffnete das Gespräch mit der Frage, ob ich die Broschüre ernst gemeint habe, ob es nicht eine (xx) ironische Dar= stellung des Zionismus sei. Ich war ganz betroffen und antwortete: „Für solche alkibiadische Scherze bin ich zu alt.“ Dann tüftelte er stundenlang herum mäkelte da, und häkelte dort. Ich war von alledem so ecoeurirt, dass ich den Brief an Badeni nicht weiter= schreiben konnte u. überhaupt nichts mehr

 You will then notice that I have only touched lightly upon many matters that are of the highest importance . . . (interrupted).

 

February 18, evening

 

At noon the university lecturer Feilbogen called on me at the office and said he had to talk to me about the pamphlet—“It is the most significant thing that Zionist literature has produced to date,” etc.—paeans of praise.

 

In the afternoon he came to my house and opened the conversation by asking whether my pamphlet was meant to be taken seriously or whether it was not a satirical presentation of Zionism.

 

I was quite taken aback and answered: “I am too old for such Alcibiadic jests.”

 

Then, for hours on end, he split hairs, harping on this, carping on that.

 

I was so sickened by it all that I was unable to go on writing the letter to Badeni, and, in fact, didn’t feel like doing anything any more.

אז תשים לב שהרבה דברים שחשיבותם מופלגת רק ברמז נגעתי בהם... [כאן נפסקה הכתיבה].


18 בפברואר [1896] בערב

בצהריים בא אלי למערכת פיילבּוֹגן, המרצה מן האוניברסיטה, ואמר שהוא מוכרח לדבר אתי על החוברת, שהיא "הדבר החשוב ביותר שיצא לאור בתחום הספרות הציונית עד עתה", וכיוצא באלה שבחים גדולים.

אחר־הצהריים בא לביתי ופתח את השיחה בשאלה אם כוונותי בחוברת היו רציניות או שמא זה תיאור אירוני של הציונות.

הייתי נדהם ועניתי: "אני זקן מדי בשביל הלצות אלקיביאדיות שכאלה".

אחר־כך התפלפל סחור־סחור שעה ארוכה, העיר פה, נבר שם. כל זה הסליד אותי כל־כך, עד שלא יכולתי עוד להמשיך בכתיבת המכתב אל בּאדֶני ובכלל לא התחשק לי עוד לעשות דבר.

Accessibility Statement

P. 230         
Accessibility by WAH