Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

ist da! Hechler erklärt meine Bewegung für eine „biblische“, obwol ich in Allem rationell vorgehe. Er will meine Schrift einigen deutschen Fürsten zukommen lassen. Er war Erzieher im Hause des Grossherzogs von Baden, kennt den deutschen Kaiser, und glaubt, mir eine Audienz verschaffen zu können.   14 März [1896] Grosse Aufregung an der Wiener Universität. Die „wehrhaften“ „arischen“ Verbindungen haben den Beschluss gefasst, Juden auf keine Waffen mehr Satisfaction zu geben, weil jeder Jude ehrlos und feig sei. Mein junger Freund Pollak und noch ein anderer Jude haben zwei Antisemiten, die Reserve=Offiziere sind, gefordert, und als diese sich zu schlagen ablehnten, haben die beiden Juden die Anzeige beim General=Commando erstattet. Dieses hat sie an das Bezirkscommando gewiesen. An der Entscheidung hängt viel — nämlich

Hechler declares my movement to be a “Biblical” one, even though I proceed rationally in all points.

 

He wants to place my tract in the hands of some German princes. He used to be a tutor in the household of the Grand Duke of Baden, he knows the German Kaiser and thinks he can get me an audience.

 

March 14

 

Great excitement at the University of Vienna.

 

The “Aryan” duelling associations have decided that they will no longer give satisfaction to Jews with any weapon, on the grounds that all Jews are devoid of honor and are cowards.

 

My young friend Pollak and another Jew have challenged two anti-Semites who happen to be reserve officers; and when they refused to fight, the two Jews reported the matter to the General Command. There they were referred to the District Command.

 

A great deal depends on this decision—

הֶכלֶר מפרש את תנועתי כתנועה תנ״כית, אף־על־פי שאני נוהג בּכּוֹל באורח רציונלי. הוא רוצה לשלוח את החיבור שלי אל כמה נסיכים גרמנים. הוא שימש מחנך בביתו של הגרוֹסהֶרצוֹג מבּאדֶן, מכיר את הקיסר הגרמני, ומאמין שיוכל להשיג בשבילי ריאיון.

 
14 במארס [1896]

התרגשות רבה באוניברסיטה של וינה. האגודות ה״אַריות" ה״לוחמות" החליטו שלא להיכנס עוד לדו־קרב עם נשק עם יהודים, משום שכל יהודי הוא חסר כבוד ומוג־לב.

ידידי הצעיר פּוֹלאק ועוד יהודי אחד תבעו לדו־קרב שני אנטישמים, קצינים במילואים, וכאשר סירבו הללו לצאת אתם לדו־קרב, הגישו שני היהודים תלונה למפקדה הראשית. זו הפנתה אותם למפקדה האזורית.

בהכרעה בעניין הזה תלוי הרבה.

Accessibility Statement

P. 246         
Accessibility by WAH