Page 256 – Diary 1 – Herzl-Online

Diary 1

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

erzählen, die ich in einem Bericht über die Goldminen von Wit=

watersrand gefunden habe. — Ein Mann kam eines Tages nach dem

Rand, ließ sich nieder, versuchte Einiges, nur nicht das Goldgra=

ben, gründete endlich eine Eisfabrik, die prosperirte, und erwarb

sich bald durch seine Anständigkeit die allgemeine Achtung. —

Da wurde er nach Jahren plötzlich verhaftet. — Er hatte in Frank=

furt als Bankier Betrügereien verübt, war entflohen und

hatte hier unter falschem Namen ein neues Leben begonnen. —

Als man ihn aber gefangen fortführte, da erschienen die

angesehensten Leute von Johannesburg auf dem Bahnhof,

sagten ihm herzlich Lebewohl — und auf Wiedersehen! — Denn

er wird wiederkommen. —

Was sagt diese Geschichte Alles! — Zunächst, daß ich

Recht habe. — Und unsere unglücklichen Börsianer sind

doch keine Verbrecher. — Es sind besorgte, kämpfende,

anständige Familienväter. — Es gibt Lumpenkerle

unter ihnen. — Wo nicht? — In welchem vornehmen Amt

oder Beruf nicht? — Wie viele Spieler sitzen in den Clubs. —

Aber wenn sie die Verbrecher wären, die sie nicht sind,

würden wir sie auch mitnehmen. — Wir nehmen auch die

wirklichen Verbrecher mit — versteht sich: nach abgebüßter

Strafe. — Denn in Europa muß alles ehrlich liquidirt

werden. — Dann, ein neues Leben. —

Wir nehmen — braucht das gesagt zu werden? —

Let me briefly tell you a touching story which I came across in an account of the gold fields of Witwatersrand. A man came to the Rand one day, settled down, tried several things, not including gold mining, finally opened an ice factory that prospered, and soon earned general respect for his decency. Years later he was suddenly arrested. It seems that as a banker in Frankfurt he had perpetrated fraud, then had escaped and started a new life here under an assumed name. When he was taken away as a prisoner, the most respected people of Johannesburg turned up at the station and gave him a cordial “Farewell—until we meet again.” For he was going to return.

There is a lot in this story. First, it says that I am right. And after all, our unfortunate stock-market operators are no criminals. They are conscientious, struggling, decent heads of families. Of course, there are crooks among them. Where aren’t there any? In what distinguished office or profession do you not find them? How many gamblers are there in the Clubs?!

But even if they were criminals, which they are not, we would still take them along. We shall take the real criminals along as well—after they have served their term, you understand. For in Europe everything must be liquidated in an honorable manner. Then, a new life!

הבה ואספר לכם כאן בקצרה את הסיפור המרגש שנתקלתי בו בסקירה על מכרות הזהב בוויטוָטֶרסראנד. אדם אחד בא באחד הימים אל הראנד, התיישב שם, ניסה לעסוק בעניין זה או אחר, ולבסוף הקים בית־חרושת לקרח. בית־החרושת שגשג, ובשל הגינותו רכש האיש את לב כולם. והנה כעבור שנים נאסר לפתע. בהיותו בנקאי בפראנקפורט עשה מעשי מרמה, נס משם, והחל כאן חיים חדשים בשם אחר. והנה כשהובילוהו כאסיר, באו אל בית־הנתיבות מכובדיה של יוהאנסבוּרג, בירכוהו לשלום וקראו "להתראות!", כי הוא ישוב לשם.

מה רבים הדברים הטמונים בסיפור זה! ראשית לכול, שהצדק עִמִי. והרי הבורסאים האומללים שלנו אינם פושעים. אלה אבות משפחה טרודים, נאבקים על לחמם, הגונים. יש בהם נבלים. היכן אין? באילו משרות מכובדות ובאיזה מקום אין נבלים? כמה מהמרים יושבים בקלוּבּים?

וגם אם פושעים הם, ואין הם כאלה, גם אז ניקח אותם עמנו. אנו ניקח עמנו גם את הפושעים האמִתיים — כמובן, לאחר שנשאו את עונשם. כי באירופה יש לחסל הכול באורח מהוגן. אחר־כך, חיים חדשים.

Accessibility Statement

P. 256

Enter Search Keyword

Select Language:

Type

Select Books / Diaries: