Herzl-Online

English
עבריתDeutsch
Diary 2

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

Dorthin geht Moriz um den ersten Choc zu überwinden. Da erräth er, dass das vergessene Mädchen Heinrich geliebt hat. Sie wird später wohlerzogen und stumm sterben. III   Cap[itel] Aufbruch zur Vergessensreise. Moriz muss auf Rath seiner Freunde (oder Eltern) reisen, um den Todten „loszuwerden“. Er hatte schon früher Reisen gemacht. Nie eine solche. Früher hatte er Augen für schöne Weiber, Abenteuer und Landschaften. Jetzt sieht er Alles neu, gleichsam durch das Gespenst Heinrichs hindurch. Zum Sterben haben wir noch Zeit! So entsteht der Gedanke! 19 August [1895]. Brief an Meyer Cohn. Hochgeehrter Herr! Sehr bedauerte ich, Sie vor Ihrer Ab= reise nicht mehr gesehen zu haben. So ziehe ich brieflich die Conclusion aus unserer vielleicht nicht überflüssigen Zusammenkunft. Ich Wir sind offenbar

This is where Moritz goes to overcome the first shock. He guesses that the forgotten girl loved Heinrich. She will later die, well-bred and silent.

 

Chapter III.

 

Departure on the trip to forget; on the advice of his friends (or parents) Moritz must travel in order to “get rid” of the dead man.

 

He has taken other trips before, but never one like this. He used to have eyes for beautiful women, adventures, and scenery. Now he sees everything with new eyes, through Heinrich’s ghost, as it were.

 

We are in no hurry to die!

 

This is how the idea comes into being!

 

August 21

 

Letter to Meyer-Cohn:

 

Dear Sir:

 

I deeply regret not having seen you again before your departure. So I am putting in writing the final conclusion from our meeting, which may not have been in vain.

 מוריץ הולך לשם כדי להתאושש מן הזעזוע הראשון. והנה הוא מנחש שהבחורה שלא נישאה אהבה את היינריך. אחר־כך היא תמות, מחונכת כהלכה, ובלי לפצות פה.

פרק שלישי.

יציאה למסע השִכחה. מוריץ נאלץ לצאת למסע על־פי עצת ידידיו (או הוריו), כדי "להשתחרר" מן המת. בעבר כבר יצא למסעות, אבל עדיין לא יצא למסע כזה. בעבר חשקו עיניו בנשים יפות, הרפתקאות ונופים. עכשיו הכול נראה אחרת, כאילו מבעד לרוח הרפאים של היינריך.

עוד יש לנו זמן לפני שנמות!

כך נולד הרעיון!


19 באוגוסט [1895]

מכתב אל מאיֶר־כוֹהן.

אדון נכבד מאוד!

צר לי מאוד שלא ראיתיך שוב קודם שנסעת, על כן אסכם בכתב את המסקנה ממפגשנו, שאולי לא היה לשווא.

Accessibility Statement

P. 93         
Accessibility by WAH