תיאודור הרצל, במכתבו לאוטו פון ביסמרק (Otto von Bismarck), מסכם את שלושת המאמרים האחרונים באוסף מאמריו "ארמון בורבון" (Das Palais Bourbon). הוא מחליט לעזוב את פריז ולהתמקם בווינה, שבה הוא מתמנה לעורך ספרותי ב"נויה פרייה פרסה" ((Neue Freie Presse. בעת שהותו באלט-אוסזה (Altaussee), הרצל מחליט לנסוע ללונדון ולפריז שונים.
בפריז הוא מגייס בהצלחה את הרופא מקס נורדאו, אף שהרב הראשי של צרפת, צדוק קאהן מפקפק ביוזמותיו וכמוהו גם סגן הנשיא של אליאנס "כל ישראל חברים", נרסיס לוון (Narcisse Leven). בלונדון, במועדון "המכבים", הרצל מציג את המצע הרעיוני שלו. הסופר ישראל זנגוויל (Israel Zangwill) מציע לו להיפגש עם אנשי מפתח בריטים, כמו הרב הראשי הרמן אדלר, הרב שמעון זינגר והפוליטיקאי סמואל מונטגו (Samuel Montagu). הרצל פוגש גם את העומד בראש הסניף האנגלי של חובבי ציון, קולונל אלברט אדוארד גולדסמיד (Colonel Albert Edward Goldsmid).
עם שובו לווינה הרצל משנה את "המכתב לרוטשילדים", שלימים הפך לספרו "מדינת היהודים" המציג את רעיון המדינה היהודית. הוא מתוודע לראשונה לספר "אוטואמנציפציה" של מבשר הציונות לאון פינסקר, כותב את צוואתו הראשונה (הצוואה הספרותית) ומוציא לאור את "מדינת היהודים". הרצל נפגש לראשונה גם עם העיתונאי האוסטרי נתן בירנבאום; עם ד"ר ראובן בירר (Dr. Reuben Bierer), רבה הראשי של סופיה, שרואה בהרצל את המשיח; עם ויליאם הכלר (Reverend William Hechler), הכומר בשגרירות בריטניה בווינה – פגישה שאין להמעיט בחשיבותה, וזוכה לתמיכת סניף חובבי ציון בווינה, המצדד בנחישות במימוש תוכנית מדינת היהודים. היומן מסתיים במפגשו של הרצל עם פיליפ מיכאל ריטר פון ניולינסקי ((Philip Michael Ritter von Newlinski, שקשריו הפוליטיים בקונסטנטינופול יכלו לסייע בהגשמת שאיפותיו של הרצל.