תיאודור הרצל נפגש בקלן עם דוד וולפסון ועם סאלי היימן, אשת עסקים יהודייה מדרום אפריקה, כדי לדון בענייני בנקאות. הוא מפרסם ב"נויה פרייה פרסה" (Neue Freie Presse) מאמר על המשפט החוזר של דרייפוס. בעת השתתפותו ב"וועידת השלום" בהאג, הרצל מוצג בפני חבר מועצת המדינה הרוסי, איבן פון בלוך (Ivan von Bloch) ופוגש את נורי ביי (Nouri Bey), מנהל משרד החוץ העות'מאני.
בפריז הרצל מקיים פגישה חשובה עם מקס נורדאו, אלכסנדר מרמורק (Alexander Marmorek) ונרסיס לוון (Narcisse Leven), שמבטיחים לו שיק"א (Jewish Colonization Association) תשתף פעולה בכל הקשור להתיישבות בארץ ישראל.
הרצל נושא נאום מרכזי בוועידת הפדרציה הציונית האנגלית בלונדון, בו הוא מביע את שאיפתו לקבל מהממשלה העות'מאנית צ'רטר שיאפשר התיישבות יהודית בפלסטינה בחסות הסולטן.
טרם שובו לווינה, הרצל מקיים פגישה חשובה בדרמשטאדט (Darmstadt) עם הדוכס הגדול של הסן, לודוויג השלישי; הקונגרס הציוני השלישי מתכנס בבאזל; "די ולט" הופך לתאגיד מניות; הרצל ממשיך להתכתב עם נורי ביי; המשבר בין "נויה פרייה פרסה" (Neue Freie Presse) לבין הרצל על רקע יחס העיתון לציונות מגיע לסיומו; מחזהו של הרצל "I love you" מועלה בהצגת בכורה ב"בורגתיאטר" (Burgtheater) בווינה.
הרצל מקיים שיחות מתמשכות עם ראש ממשלת אוסטריה ארנסט פון קרבר, שבהן הוא מתייחס לנושאים כמו תרומות לבנק "אוצר התיישבות היהודים", אנטישמיות, הבחירות בווינה ומצבם של יהודי רומניה. הוא נוסע לקרלסרוהה (Karlsruhe), לפריז וללונדון, ובכל עיר נפגש עם הנציגים הציוניים המקומיים שהם חלק מהוועד הפועל המורחב.