סמואל הירש מרגוליס (Samuel Hirsch Margulies) מדווח לתיאודור הרצל כי מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי (Vittorio Emmanuelle III) מוכן לפגוש אותו ברומא. שלישו של המלך, אוגו ברוסאטי (Ugo Brusati), ממליץ להרצל להגיע לרומא בינואר. חילוקי דעות מתגלעים בין לאופולד גרינברג לבין הרצל בנוגע לתוכנית אוגנדה וליחסים עם משרד החוץ הבריטי. הרצל מתאר את השתלשלות האירועים שהובילה לניסיון ההתנקשות במקס נורדאו על יד חיים זליג לובן.
הרצל שולח את החשיפה שלו לשוקרי פסחה (Schükri Pascha), הנספח הצבאי העות'מאני בווינה ומצרף מכתב לאביו, שר המלחמה. הוא מתכתב עם אישים שונים ברוסיה ובמזרח אירופה. הרצל כותב לג'וזף קוואן (Joseph Cowen) על ההתנגדות לתוכנית אוגנדה ועל האתגרים הניצבים בפניו לאחר ועידת חרקוב. בדרך לרומא הוא עובר בוונציה, בפרארה ובפירנצה. בוונציה הוא פוגש את הרוזן ברטולד דומיניק ליפאי (Conte Berthold Dominik Lippay), שמציע להכיר לו את האפיפיור פיוס העשירי. בביקורו בפרארה הרצל מתקבל בחום על ידי פליצ'ה רוונה (Felice Ravenna) ועל ידי ציוני פרארה, ועל ידי אביו של רוונה, שהגיע מבולוניה ובנוונוטו דונאטי (Benvenuto Donati) ממודנה.
ברומא הרצל מקבל מברק מליפיי (Lippay) המאשר את הביקור אצל האפיפיור ואצל הבישוף רפאל מרי דל ואל (Raffaele Merry del Val). הרצל מתקבל אצל הבישוף באותו היום. מלך איטליה מביע עניין רב בפגישה זו, אך משאיר את ההחלטה בנוגע לתמיכה הפוליטית לשר החוץ, תומאסו טיטוני (Tommaso Tittoni). האפיפיור מדגיש כי אינו יכול לתמוך בשיבת היהודים מבלי שהם יאמצו את הנצרות ויטבלו.
הרצל מתכתב עם לאופולד גרינברג, בנוגע להשגת צ'רטר למזרח אפריקה. הוא מסמיך את ליאופולד קאהן לנהל משא ומתן עם האימפריה העות'מאנית בעניינים כלכליים.
הרצל מתכונן לנסיעה לפריז וללונדון כדי לארגן מימון למשלחת לאוגנדה, ונפגש עם אגנור גולוחובסקי (Agenor Goluchowsky), בנוגע לדרכי פעולה בפרלמנט הבריטי למען ארץ ישראל. הרצל מקבל את המלצת רופאיו לנוח בבית הבראה בפרנצנסבאד (Franzensbad), ובהמשך עובר לאדלך. למרות החמרה במצבו הרפואי הרצל ממשיך בהתכתבות דיפלומטית ומסיים את התיעוד ביומנו בדוח ליעקב שיף (Jacob Schiff).
תיאודור הרצל נפטר ממחלת לב ב־3 ביולי 1904 באדלך.