עמוד 10 – יומן 5

das Buch einwandfreier zu machen.)

Er bitte mich dringend, dringendst

(u. die Drohung sah ihm aus den

Augen) die „Welt“ aufzugeben. Er

sage es nicht als Herausgeber zum

Mitarbeiter, sondern als Freund

zum Freunde. Es liege ihm natür=

lich daran, dass die N[eue] Fr[eie] Pr[esse] nicht

geschädigt werde, aber er wolle

jetzt nur in meinem Interesse

sprechen. Es sei schade um mich.

Ich richte mich zu Grunde.

Schütz secundirte: er habe gehört,

dass eine Hetze gegen mich be=

ginnen werde.

Ich sagte: Ich fürchte mich

nicht!

Benedikt suchte mir meinen

„Trotz“ freundschaftlich aus=

zureden. Dann eine Drohung:

ich dürfe nicht auf Urlaub

gehen, bevor ich ihm nicht

eine definitive Antwort

gegeben, das heisst das Erscheinen

He begged me urgently, most urgently (and the threat looked out of his eyes) to give up the Welt. He said he was not speaking as an editor to a co-worker, but as one friend to another. Naturally he was concerned that the N. Fr. Pr. should suffer no harm, but for the moment he wished to speak only in my own interest. It was a pity about me. I was ruining myself.

Schütz seconded him: he had heard that agitation against me was about to start.

I said: “I’m not afraid.”

Benedikt sought, as a friend, to talk me out of my “obstinacy.” Then a threat: I could not go on my vacation until I had given him a final answer, that is to say, stopped the publication of the Welt.

הוא מבקש אותי בדחיפות, בדחיפות רבה ביותר (והאיום ניבט מתוך עיניו), לוותר על Die Welt. אין הוא אומר זאת כמו״ל לעובד בעיתון, כי אם כידיד לידיד.

חשוב לו, כמובן, ש־.N.Fr.Pr לא יינזק, אבל עכשיו הוא מבקש לדבר רק על טובתי. חבל עלי. אני הורס את עצמי.

שיץ החרה החזיק אחריו: גוּנב לאוזניו שעומדת להתחיל פעולת הסתה נגדי.

אני אמרתי: אינני מפחד!

בֶּנֶדיקט ניסה בידידות להוציא אותי מהתעקשותי. אחרי זה, איוּם: אל לי לצאת לחופשה לפני שאשיב לו תשובה חד־משמעית, כלומר לפני שאפסיק את הופעת Die Welt.