עמוד 100 – יומן 6

entfernen, die jetzigen Republikaner. Sieg wie

Niederlage brächte die Monarchie.“

Diesem truism stimmte ich natürlich zu.

Der Kaiser sagte: „Aus alledem Allem, was

man in Frankreich zu sehen bekommt, scheint

doch hervorzugehen, dass die Republik nicht

die denkbar beste Regierungsform ist.“

Ich sprach über das jetzige Parlament in dem

Sinn, wie ich es im Palais Bourbon gethan

u. fragte den Kaiser, ob ich ihm dieses Buch

schicken dürfe.

Er bejahte mit seinen grossen Augen.

Dann sagte er: „Ich glaube auch, dass sie Ruhe

halten werden, schon wegen der Ausstellung.

Da wollen sie Geld von Europa allen Leuten

kriegen.“

„Ein rechter Franzmann“, sagte ich, „kann keinen

Deutschen leiden, doch seine Moneten nimmt er

gern.“

„Meine werden sie nicht zu sehen bekommen“,

sagte glaub’ ich der Kaiser — wenn es nicht

Bülow war. Ich glaube, bin aber nicht sicher,

dass diese Antwort fiel. Ich weiss auch nicht

mehr in welchem Zusammenhange ich des Kaisers

Victory like defeat would bring a monarchy.”

With this truism I agreed, of course.

The Kaiser said: “From all appearances in France it does seem to follow that a republic is not the best conceivable form of government.”

I spoke about the present parliament in the vein of my treatment of it in The Palais Bourbon, and asked the Kaiser whether I might send him this book.

He said yes with his large eyes.

Then he said: “I also think that they will keep quiet, if only because of the Exposition. That is when they want to get money from everybody.”

“A real Frenchie,” I said, “can’t stand a German, but he gladly takes his cash.”

“They won’t get to see mine,” said—I think—the Kaiser; but perhaps it was Bülow. I think, but am not sure, that this answer was given. Nor do I know in what connection I answered the Kaiser’s question about the coming development of France as follows:

גם ניצחון וגם מפלה יעלו את המונרכיה".

הסכמתי כמובן לאמיתה הזאת.

הקיסר אמר: "מכל מה שאפשר לראות בצרפת עולה, כך נדמה, שהרפובליקה איננה צורת השלטון הטובה ביותר שאפשר להעלות על הדעת".

דיברתי על הפרלמנט של ימינו ברוח הדברים שדיברתי עליו ב־Palais Bourbon ושאלתי את הקיסר אם יותר לי לשלוח לו את הספר.

עיניו הגדולות אמרו הן.

אחר־כך אמר: "אני גם חושב שישמרו על השקט, ולו בגלל התערוכה. הם רוצים להכניס כסף מכולם".

"צרפתי אמִתי", אמרתי, "לא יכול לסבול גרמני, אך את המטבעות שלו ייקח ברצון".

״את שלי לא יראו״, כך נדמה לי אמר הקיסר – או שמא בּילוֹב. אני חושב, אך אינני בטוח, שתשובה זו נאמרה. גם אינני זוכר עוד באיזה הקשר עניתי על שאלתו של הקיסר על התפתחותה העתידה של צרפת במלים אלה: