עמוד 105 – יומן 6

geben. Ich glaube, die Türken sind jetzt ungünstig

gestimmt.“

Ich versprach ihm natürlich, sofort zu Marschall

zu fahren u. meine Ansprache erst danach abzu=

fassen; dachte mir aber im Stillen, dass er mir

diesen Rath nicht aus Wohlwollen gebe. Uebrigens

will ich nicht ungerecht sein, auch gegen den mir

abgeneigten Bülow nicht. Er hat eine sehr grosse

Verantwortung u. würde es büssen, wenn die Sache

schief ginge. Verfassungsmässig hat er die Sache zu

endossiren, also ist er zur allergrössten Vorsicht nicht nur

berechtigt, sondern auch verpflichtet.

Die Höflinge u. Offiziere u. gar die Lakaien staunten,

als sie den vorhin Missachteten, den unbekannten

Juden im bürgerlichen Rock nach einstündiger geheimer

Audienz beim Kaiser mit dem Staatsminister in

eifrigem, von Bülow mit legerer Vertraulichkeit ge=

flüstertem Gespräch die Treppe herunterkommen sahen.

(xx) Ich verabredete mit Bülow noch, dass ich sofort

nach der Besprechung mit Marschall die Ansprache

ausarbeiten u. ihm schicken werde.

Dann ging ich. Der bunte Knäuel der türkischen

Offiziere sah mich nicht eben freundlich an. Ja, wenn

mich mein hastiger Blick im Hinausgehen nicht täuschte,

I think the Turks are now unfavorably disposed.”

I naturally promised him to go to Marschall at once and not to write my Address until afterward; but I thought to myself that he was not giving me this advice out of benevolence. Actually, I don’t want to be unjust, not even to the unfriendly Bülow. He has very great responsibilities and would pay for it if matters went wrong. Under the Constitution, it is he who will have to endorse the project; hence he is not merely entitled but even obligated to observe extreme caution.

The courtiers and officers, and especially the lackeys, were astonished when they saw the previously disregarded, unknown Jew in civilian clothes come down the stairs—after a private one- hour audience with the Kaiser—in the company of the Minister of State and engaged in animated conversation with him, with Bülow whispering along in easy familiarity. I finally arranged with Bülow that immediately after my conversation with Marschall I would prepare my Address and send it to him.

Then I left. The colorful cluster of Turkish officers gave me none too friendly looks. In fact, unless my hasty look as I went out deceived me,

נדמה לי שיחסם של הטורקים עתה איננו נוח".

הבטחתי לו, כמובן, לנסוע מיד אל מארשאל ולנסח את נאומי רק אחר־כך; אלא שבלבי חשבתי שאת העצה הזאת נתן לי לא מתוך רצון טוב. עם זאת, אינני רוצה לעשות עוול לאיש, גם לא לבּילוֹב שאיננו נוטה לי חסד. מוטלת עליו אחריות גדולה מאוד, והוא אולי ייתן את הדין אם לא יעלה העניין יפה. על־פי החוקה הוא צריך לאשר את העניין, ולכן לא רק שמותר לו להיות זהיר ביותר, הוא אף חייב בזה.

אנשי־החצר, הקצינים ואף המשרתים, השתאו בראותם את האיש שקודם התעלמו ממנו, את היהודי הלא־מוכר הלבוש מעיל אזרחי, יורד במדרגות לאחר ריאיון חשאי של שעה אצל הקיסר, כשהוא נתון בשיחה ערה עם בּילוֹב, הלוחש אל תוך אוזנו בנינוחות של קרבה. גם נדברתי עם בּילוֹב שמיד אחרי השיחה עם מארשאל אעבד את נאומי ואשלח לו אותו.

אחר־כך עזבתי. הפקעת הססגונית של קצינים טורקים לא הביטה בי בעין יפה.