עמוד 106 – יומן 6

war in den Blicken Einzelner Hass — oder Neid?

Wussten sie schon, hatten sie schon errathen,

was ich beim Kaiser gesucht? Oder waren ihre

Höflingsseelen verstimmt durch die auffallende

Auszeichnung, die mir zu Theil geworden?

Ich stieg in meinen Wagen, in dem Wolffsohn

in grösster Aufregung gewartet hatte, und wir

fuhren zum Yildizgarten hinaus. Ich sagte diesem

braven Menschen nur kurz, dass die Audienz

gut gewesen u. dass wir in Palästina empfangen

werden würden. Denn nach Marschalls ab=

weisendem Benehmen hatten wir daran schon

gezweifelt, u. uns nicht einmal die Schiffskarten

nach Alexandrien genommen.

Als wir zum Yildizthor hinausfuhren, hatte

die Festbeleuchtung der Stadt schon begonnen. Ein

köstlicher Anblick, für den wir aber doch nicht

die rechten Aufmerksamkeit hatten. Wir waren zu

bewegt.

Ich fuhr zuerst bei der deutschen Botschaft

vor. Marschall war, wie ich es erwartet hatte,

nicht mehr zu Hause, sondern nach Yildiz zum

Galadiner gefahren. Auf dem ganzen Wege hatten

wir uns nämlich mit Festgästen gekreuzt. Ich

in the glances of some of them I saw hatred—or was it envy?

Did they already know, had they already guessed, what my business was with the Kaiser? Or were their servile souls piqued at the conspicuous distinction I had been accorded?

I stepped into my carriage, where Wolffsohn had been waiting in the greatest agitation, and we drove off through the Yildiz gardens. I only told this good fellow briefly that the audience had been fine and that we would be received in Palestine. For after Marschall’s negative behavior we had begun to doubt it, and had not even bought our steamship tickets for Alexandria.

As we drove out through the Yildiz gate, the festive illumination of the city had already started. An exquisite sight, for which, however, we lacked the proper attentiveness. We were too excited.

First I drove to the German Embassy. As I had expected, Marschall was no longer there, having gone to Yildiz for the gala dinner. All along the road, in fact, we had been passing guests on their way to the affair.

כן, אם המבט החפוז שנתתי בהם כשיצאתי משם לא מטעני, היתה שנאה בעיני אחדים מהם – אולי קנאה?

האם כבר ידעו, האם כבר ניחשו, מה אני מחפש אצל הקיסר? או שמא נתמלאו נשמות נאמני־החצר שלהם טינה על הזכייה הבולטת שנפלה בחלקי?

עליתי לכרכרה שלי, שווֹלפסון המתין בה כולו נרגש, ונסענו דרך גני יילדיז. אמרתי לאיש ההגון הזה רק בקצרה שהריאיון היה טוב ושיקבלו את פנינו בארץ־ישראל. שהרי אחרי התנהגותו הסרבנית של מארשאל כבר עלה ספק בלבנו ואף לא רכשנו לעצמנו כרטיסים לאונייה לאלכסנדריה.

כשיצאנו משער יילדיז כבר דלקו אורות העיר. מראה מרהיב, אבל לא היה בכוחנו להקדיש לו את תשומת־הלב הראויה. היינו נרגשים מדי.

תחילה נסעתי אל שגרירות גרמניה. מארשאל, כמצופה, כבר לא היה בבית, הוא כבר יצא ליילדיז לארוחת הערב החגיגית. כל הדרך חלפו על פנינו אורחים שנסעו לַחגיגה.