עמוד 107 – יומן 4

Er: „Und die in Palästina sind lauter

Schnorrer.“

Ich: „Nicht richtig! Die Palästina

Colonien gedeihen. So wie Sie das

nicht wissen, so wissen es Ihre

Leser nicht. Lassen Sie es mich

ihnen erklären.“

Er wankte ein bischen, liess aber

nicht nach.

Dann ging ich zu Benedikt, der

süsslicher sprach, auch erklärte, dass

weder er noch Bacher noch Dóczy

einen Verdacht gegen mich gehabt

hätten. Ich sei nur unvorsichtig

gewesen, ich werde schon wissen,

was und wen (Newlinski) er meine.

Die Folge dieses Zwischenfalles sei,

dass die N[eue] Fr[eie] Pr[esse] heute einen wüthen=

den Leitartikel gegen die Türkei

bringen werde. Das sei die

einzige Form, in der man das

Gerede aus der Welt schaffen

könne.

Auch ihm drang ich dann mit

He: “And the Palestine ones are shnorrers [beggars], all of them.”

I: “Not true! The Palestine colonies are thriving. Just as you don’t know this, your readers don’t know it. Let me explain it to them.”

He wavered a bit, but didn’t give in.

Then I went to Benedikt, who spoke with more sugar-coating, even declared that neither he nor Bacher nor Dóczy had had any suspicion against me. I had simply been incautious; I would certainly know what and whom (Newlinski) he meant. The consequence of this incident was that today the N. Fr. Pr. would publish a furious editorial against Turkey. This was the only way that gossip could be knocked on the head.

הוא: "ואלה בארץ־ישראל כולם שנוֹררים".

אני: "לא נכון! מושבות ארץ־ישראל משגשגות. כשם שאתה אינך יודע זאת כך גם קוראיך אינם יודעים זאת. אפשֵר לי להסביר להם את זה".

הוא היסס קצת, ואולם לא הרפה.

אחר כך הלכתי אל בֶּנֶדיקט. הוא היה מתקתק יותר בדיבורו, ואף הבהיר שלא הוא ולא בּאכֶר ולא דוֹצי לא הטילו בי כל חשד. אלא שלא הייתי זהיר, והרי ידוע לי לְמה ולמי (נֶוולינסקי) הוא מתכוון. סופה של התקרית ש־.N.Fr.Pr יפרסם היום מאמר ראשי נזעם נגד טורקיה. זו כנראה הדרך היחידה להדביר את השמועה הזאת.