עמוד 107 – יומן 5

2)

gebracht. Das Syndikat muss aus allen

Ländern Namen aufweisen qui ronflent dans

le monde financier.

Nun taucht die Rothschildfrage auf. Poznanski

— der aber auch bereit ist, ohne, eventuell sogar

gegen die Rothschilds mitzugehen — will vorerst

dass wir die Rothschilds zur Freundschaft oder

mindestens zur wohlwollenden Neutralität

für die Bank zu gewinnen trachten. Es ist

eine ungemein schwierige Sache, die mir aber

bei geschickter Führung nicht aussichtlos scheint.

Direct oder schriftlich darf natürlich eine Fühlung

mit den Rothschilds nicht gesucht werden.

Die versuchte und abgelehnte Annäherung würde

im Verlauf der Campagne von ihnen gegen

uns geltend gemacht werden, selbstverständlich

nur in der perfiden Art der Financiers, denen

journalistische Bravi zur Verfügung stehen

— irgendwoher hinterrücks.

Ich habe vor einigen Wochen im Daily Chronicle

zwei Artikel veröffentlicht, in denen ich

die Eventualität eines im jüdischen Mittelstande ge=

führten finanziellen Boycotts gegen die Geld=

magnaten in der Ferne: zeigte“ Man müsste

nun die Rothschilds verstehen lassen, dass

die geplante Jüdische Bank möglicherweise

diesem Boycott dienen und von ihm bedient

werden könnte. Wenn sie zugleich erfahren,

dass die Bank unter allen Umständen zu Stande

kommen wird, so werden sie die Angelegenheit

nicht mit vornehmer Kühle behandeln.

The syndicate must display names from all countries qui ronflent dans le monde financier [which have an impressive sound in the financial world].

Now there arises the Rothschild question. Poznanski—who, however, is prepared to go along without the Rothschilds, if necessary, even in opposition to them—first wants us to try to get the Rothschilds to adopt an attitude of friendliness or, at least, of benevolent neutrality toward the Bank. It is an extremely difficult task, but with skillful leadership it does not seem hopeless to me. Of course, contact with the Rothschilds must not be sought directly or in writing. In the course of the campaign they would adduce against us any attempted and rejected advances, naturally only in the perfidious manner of the financiers who have journalistic bravi [hatchet-men] at their disposal—for a stab in the back.

A few weeks ago I published in the Daily Chronicle two articles in which I demonstrated the possibility of a financial boycott carried on by the Jewish middle classes against the money magnates at some time in the future. The Rothschilds ought now to be given to understand that the projected Jewish Bank could possibly serve such a boycott and could be served by it. If they learn at the same time that the Bank will come into being at all events, they will not treat the matter with aristocratic coolness.

רשימת חברי קבוצת הערֵבים צריכה להעיד שיש בה אנשים מכל הארצות qui ronflent dans le monde financier (ששמם מהדהד בעולם הכספים).

ועכשיו עולה שאלת רוטשילד. פוזננסקי — שמוכן להצטרף גם בלי הרוטשילדים,

ואולי אף נגדם — רוצה שננסה ראשית לכול לרכוש את ידידותם של הרוטשילדים לבנק, או לפחות להביאם לעמדה של ניטרליות אוהדת. זה עניין קשה עד מאוד, אך אין הוא נראה בעיני חסר סיכוי אם ייעשה על־ידי תִמרוּן מחוכם. אסור כמובן ליצור מגע עם הרוטשילדים לא ישירות ולא בכתב. ניסיון של פנייה שיידָחה יהיה בבחינת חרב פיפיות נגדנו במהלך הפעולה, וברור מאליו שהם יצאו נגדנו על־פי דרכם הנלוזה של אילי־הון שלרשותם עומדים בִּריוני עיתונות שיתקפו אותנו מאחורי גבנו.

לפני כמה שבועות פרסמתי ב־Daily Chronicle שני מאמרים והצבעתי בהם על האפשרות שבעתיד יטיל המעמד הבינוני היהודי חרם פיננסי על אילי־הכספים. מן הדין להבהיר לרוטשילדים שהבנק היהודי המתוכנן אפשר שישרת את החרם הזה וייעזר בו. אם בו בזמן גם ייוודע להם שהבנק קום יקום בכל תנאי, הם לא יתייחסו לעניין מתוך ריחוק צונן.