עמוד 108 – יומן 4

der Judensache auf den Leib. Er

solle mich eine Serie von Artikeln

schreiben lassen. Er sagte, das ginge

nicht an. Sie könnten den öster=

reichischen Standpunkt nicht aufgeben.

Ich sagte ihm: „Sie sind doch ein

guter Jude. Warum soll ich mich

mit Ihnen nicht verständigen

können. Von Ihnen hängt un=

geheuer viel ab. Gehen Sie mit,

u. Tausende werden folgen.

Lassen Sie mich Ihnen zuerst

Alles erklären, was in dem

Jahre vorgekommen ist. Sie

werden mir dann glauben.“

Er meinte: „Reden können wir

ja. Sie wissen, dass ich mich mit Ihnen

gern (xx) ausspreche.“

Kurz, die Unterredung schloss

in friedlichen Accorden.

Ich traue diesem Frieden dennoch

nicht. Ich hatte den Eindruck, dass

sie sich vor mir fürchten und

Wind von meinen Zeitungsplänen

I closed in on him, too, with the Jewish cause, saying that he should let me write a series of articles. He said that could not be done. They could not give up the Austrian point of view. I told him: “You are a good Jew, aren’t you? Why shouldn’t I be able to get through to you? An awful lot depends on you. Go along with me and thousands will follow. Let me first explain everything that has happened in the past year. Then you will believe me.”

He said: “We can certainly talk. You know that I enjoy having a heart-to-heart talk with you.”

In short, the conversation closed on a peaceful note.

Still, I don’t trust this peace. I had the impression that they are afraid of me and have got wind of my newspaper plans.

גם לוֹ הצקתי אחר־כך בעניין־היהודים. [ביקשתי] שירשה לי לכתוב סִדרה של מאמרים. הוא אמר שאי־אפשר. אין הם יכולים לוותר על העמדה האוסטרית. אני אמרתי לו: "אתה הרי יהודי טוב. מדוע לא נוכל להידבר זה עם זה. הרבה מאוד תלוי בך. הצטרף, ואלפים יבואו בעקבותיך. הנח לי ואסביר לך תחילה כל מה שהתרחש בשנה שחלפה. אחרי זה תאמין לי".

הוא אמר: "לדבֵּר הרי אנו יכולים. אתה יודע שברצון אני משיח אתך מלב אל לב".

בקיצור, השיחה הגיעה לסיומה באקורדים של שלום.

אלא שלמרות הכול אין אני שם את מבטחי בשלום הזה. התרשמתי שהם חוששים ממני ושמעו על תוכניות העיתון שלי.