עמוד 110 – יומן 4

Reise vor, liess sich aber „im Ver=

trauen“ die Geschichte erzählen.

Bacher erklärte mir, Dóczy habe

nur als Freund ein[e] vertrauliche

Verständigung (unter „Bruch des

Amtsgeheimnisses“) ergehen lassen.

Dóczys Mittheilung habe einen auch

für mich rein freundschaftlichen

Charakter gehabt. Und wenn ich

Dóczy fordere, müsste ich auch ihn

— Bacher — fordern. Ich sagte: „Gewiss

würde ich Sie fordern, wenn Sie

mir etwas Ehrenrühriges nachsagten.“

Ich liess aber die Sache fallen,

nachdem Bacher diese freundschaftliche

Erklärung abgegeben.

Indessen hatte Vincenti im

„Ausland“zimmer geschwätzt. Das

ganze „Ausland“ sprach von der

Sache. Bacher liess mich Abends

holen u. stellte mich wuthentbrannt

zur Rede:

„Herr, wie sieht es in Ihrem

Gehirn aus? Sie haben eine Illoyali=

Vincenti pretended a trip, but let me tell him the story “in confidence.” Bacher explained to me that Dóczy had only circulated some confidential information as a friend (with a “breach of official secrecy”). Dóczy’s statement had been friendly in character, toward me as well. And if I challenged Dóczy, I would have to challenge him—Bacher—as well. I said: ‘‘Certainly I would challenge you if you said something defamatory about me.”

However, I dropped the whole thing after Bacher made this friendly declaration.

Meanwhile, Vincenti had blabbed in the “foreign” room. All the “foreign boys” were talking about the matter. In the evening Bacher sent for me and took me to task furiously:

“Mister, what have you got in your head? You have committed an act of disloyalty by spreading the story about. Dóczy could lose his job, etc.”

וינצֶנטי התחמק בתואנה של נסיעה כלשהי, ואולם ביקש לשמוע את הסיפור "בסוד". בּאכֶר הסביר לי שדוֹצי רק מסר, בתורת ידיד, ידיעה חסויה (ו״הפר את חובת הסודיות"). הידיעה של דוֹצי נשאה גם כלפַּי אופי ידידותי טהור, אמר, ואם אקרא את דוֹצי לדו־קרב אז עלי לקרוא גם אותו — את בּאכֶר — לדו־קרב. אמרתי: "ודאי שהייתי קורא אותך לדו־קרב לו טפלת עלי דבר שעלול לפגום בכבודי".

ואולם אחרי שהצהיר בּאכֶר את ההצהרה הידידותית הזאת, הנחתי לעניין.

בינתיים פטפט וינצֶנטי בחדר־חוץ־לארץ. כל אנשי "חוץ־לארץ" דיברו על העניין. בערב שלח בּאכֶר לקרוא לי ובחמת זעם דרש ממני הסבר:

"אדוני, מה מתרחש שם במוחך? עשית מעשה של חוסר נאמנות בהפצת העניין. דוֹצי עלול לאבד את משרתו, וכו׳ וכו׳".