עמוד 126 – יומן 6

lein. Wolffsohn war ganz weg vor Aufregung.

Er gab mich vielleicht schon auf.

Morgens erwachte ich erleichtert. Bin aber

heute noch recht matt. Ich bin bis jetzt

Abends noch keinen Schritt aus dem Haus

gewesen. Ich sehe nur aus den Fenstern u.

finde, dass Jerusalem prachtvoll daliegt.

Es ist noch in seinem jetzigen Verfall

eine schöne Stadt u. kann wenn wir

herkommen wieder eine der schönsten

Städte der Welt werden.

Aus meinem Hotelfenster sah ich Nach=

mittags den Kaiser die Triumphbogen passiren,

zuerst den jüdischen, dann den türkischen.

Er soll bei den Juden etwas länger ver=

weilt haben. Ich war nicht beim Bogen

der Juden, weil hier zwei Parteien waren.

Die eine wollte, dass ich die Ansprache der

Gemeinde an den Kaiser halte. Die andere

schien zu wünschen, dass ich mich mit

meinem Zionismus gar nicht in ihre

Nähe begebe. Da nun, wie mir mitge=

theilt wird, der Chacham Baschi von

Konstantinopel mit dem hiesigen den

Wolffsohn was beside himself with excitement. Maybe he had already given me up.

In the morning I awoke feeling better. But I'm still quite feeble today. It is now evening, and I have not stirred from the house all day. I only look out the windows and conclude that Jerusalem is magnificently situated. Even in its present decay it is a beautiful city, and, if we come here, can become one of the most beautiful in the world again.

From my hotel window, this afternoon, I saw the Kaiser pass through the triumphal arches, first the Jewish and then the Turkish. He is said to have stopped a little longer at the Jews’ arch. I haven’t been to the Jewish arch, because there are two factions here. One wanted me to deliver the communal address to the Kaiser. The other apparently wished me to stay away entirely—me and my Zionism. Since, as I was informed, the Hakham Bashi of Constantinople has proposed to the Chief Rabbi here

וולפסון היה אובד־עצות מרוב התרגשות. אולי אף התייאש ממני.

הקצתי בבוקר בהרגשה של הקלה. אבל היום אני עדיין תשוש למדי. עד עכשיו, בשעות הערב, לא יצאתי מן הבית. אני רק מתבונן מבעד לחלונות ונוכח שירושלים משתרעת לפנַי בהדרה. גם עכשיו, בעזובתה, עדיין היא עיר יפה, ואם נבוא לכאן, היא יכולה לשוב להיות אחת הערים היפות בעולם.

מבעד לחלוני במלון ראיתי אחר־הצהריים את הקיסר עובר בשערי הכבוד, תחילה בשער היהודי, אחר־כך בטורקי. אומרים שאצל היהודים השתהה קצת יותר. אני לא הייתי בשער של היהודים, כי היו שם שתי מפלגות. האחת רצתה שאני אשא את הנאום לפני הקיסר בשם הקהילה. האחרת דומה שרצתה שאף לא אתקרב אליה עם הציונות שלי. והיות שעל־פי מה שנמסר לי החכם באשי [הרב הראשי] מקושטא הציע לזה של כאן

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18