עמוד 127 – יומן 8

angenehm werden, wenn man die Welt erführe,

dass man ursprünglich die Absicht hatte,

in Palästina weiter zu gehen u. es dann

eingetretener Hindernisse halber aufgeben

musste. Ich glaube also, dass es eine gegen

Sie gerichtete Chantage in zarten Anfängen

ist. Was da geschrieben wurde, beruht offen=

bar auf Combinationen, die aus Hechlers

Geplauder geschöpft wurden. Die Kerle wollen

eine vermuthete Verlegenheit der deutschen

Regierung ausnützen, weil sie nicht wissen,

dass sich der Kaiser unbedingt auf mein

Schweigen verlassen kann.“

Bei meinen Worten hatte es in Eul[en]b[ur]gs

Diplomatengesicht vorübergehend gewetter=

leuchtet.

Als ich bemerkte, dass für mich die Er=

pressungsabsicht in dem Falle klar läge,

wenn er die Mittheilung, dass noch fernere

„Enthüllungen“ bevorstünden, von Grafscher

Seite hätte — da nickte er u. gab mir damit

zu, dass er thatsächlich mit diesem ver=

dächtigen Subject gesprochen habe.

Er sagte dann: „Ja, ich hatte auch das

On the other hand, it could turn out to be bothersome to the German government if the world found out that originally it had the intention of proceeding in Palestine and then had to give it up on account of unforeseen obstacles. Therefore I believe that it is the tender beginnings of a chantage [blackmail] aimed at you. What was written there is evidently based on schemes derived from Hechler’s chatter. Those fellows want to exploit a presumed embarrassment of the German government, because they don’t know that the Kaiser can implicitly rely on my silence.”

At my words there was a flash of summer lightning in Eulenburg’s diplomat’s face.

When I remarked that as far as I was concerned the extortionary intention would be clear if he had the news that further “exposures” were to come from Graf or his circle—he nodded and thereby admitted that he had actually spoken with this shady character.

Then he said: “Yes, I too had the feeling that something could be fixed there with money.

לעומת זאת, ממשלת גרמניה עלולה לחוש שלא בנוח אם ייוודע לעולם, שבסופו של דבר היתה כוונה להמשיך ולפעול בארץ־ישראל וויתרו על כך בגלל מכשולים שצצו ועלו. אני סבור אפוא שמדובר בראשיתה של סחיטה המכוונת כלפיכם. מה שנכתב בעניין הזה מבוסס מן הסתם על דברים שנבעו כביכול מפטפוטיו של הֶכלֶר. הברנשים האלה רוצים לנצל מבוכה אפשרית של ממשלת גרמניה, שהרי אין הם יודעים שהקיסר יכול לסמוך ללא סייג על שתיקתי".

לשמע דברַי הבזיקו לרגע פני הדיפלומט של אוֹילֶנבּוּרג.

לאחר שהערתי שאם אמנם הידיעה שצפויים עוד "גילויים" באה לו מצדו של גראף, אזי כוונת הסחיטה ברורה לי לחלוטין – הנהן והודה שאכן דיבר עם הברייה החשודה הזאת.

אחר־כך אמר: "כן, גם לי היתה הרגשה שבכסף אפשר לפעול כאן.