עמוד 137 – יומן 8

mein Pessimismus verfrüht ist u. doch

noch etwas aus der Zeitung werden

kann.

Die wäre freilich so unendlich viel:

die Freiheit! Mir ist jetzt, wie einem

Monte = Christo, der aus dem Gefängniss

bricht u. schon die Luft der Freiheit aus

dem Mauerloch (xx) sich entgegen

wehen fühlt — u. auf einen Stein stösst,

den er nicht beseitigen kann.

9 Januar [1901]

Bis jetzt 10 Uhr V[or]M[ittag] keinerlei Nachricht von

Au [er]sp[er]g. Ich halte den Zwischenfall für erledigt, was

auch noch kommen möge. Werde daher die weiteren

Besprechungen, die nur das Abwiegeln bemänteln dürften

in jener Reserve mitmachen, die ich unkluger Weise

nicht von Anfang an beobachtet habe.

Wenn man alt wird wie eine Kuh

Lernt man immer etwas zu

9 Januar [1901]

Antwort an Crespi auf seinen Brief v[om] 28 XII [1900],

Depesche v[om] 2 I [1901] u. Brief v[om] 4 I [1901.] (xx)

However, as I write this I still have the hope deep down that my pessimism is premature and that something will come of the paper after all.

This, of course, would mean infinitely much: freedom! I now feel like a Count of Monte Cristo who breaks out of prison, already feels the air of freedom blow against him from the hole in the wall—and then hits a rock that he cannot remove.

January 9

Until now, 10 o’clock in the morning, no news of any sort from Auersperg. I consider the incident as closed, no matter what may still happen. Shall therefore participate in the future discussions, which will probably only smooth over the defection, with that reserve which, imprudently enough, I failed to display from the very beginning.

Wenn man alt wird wie eine Kuh,

Lernt man immer etwas zu.

[If you live to be as old as a cow,

You keep learning something new.]

January 9

Answer to Crespi’s letter of December 28, his wire of January 2, and his letter of January 4:

אבל בשעה שאני כותב את הדברים הללו עוד מקננת בי התקווה שהפסימיות שלי מוקדמת ואפשר שעוד יצא משהו מעניין העיתון.

העיתון הזה, ערכו עשוי להיות רב מאוד: החירות! אני חש עכשיו כמו מוֹנטֶה קריסטוֹ הפורץ מבית הכלא וכבר נושם את אוויר החירות מתוך החור שבחומה – והנה הוא נתקל בסלע שאיננו יכול להזיזו.

9 בינואר [1901]

עד עכשיו, בשעה עשר לפני הצהריים, שום ידיעה מאַוּאֶרשפֶּרג. בעינַי העניין נגמר, יבוא מה שיבוא. בהתייעצויות הבאות, שמטרתן מן הסתם רק להסוות את ביטול העניין, אנהג באיפוק, שלהוותי לא שמרתי עליו בתחילה.

Wenn man alt wird wie eine Kuh, / Lernt man immer etwas zu

(אם תאריך ימים כמו פָּרָה/תמיד עוד תלמד דבר־מה).