עמוד 138 – יומן 6

Beim Gen[eral=]Con[sul] v. Tischendorf war ein Graf Mühling,

der das neue rothe Jerusalemkreuz trug.

Tischendorf sagte mir, dass ich in den Zelten

vom Legationsrath Kemeth erwartet werde, um über

die von mir angesuchte Audienz noch Angaben

zu machen. Also (xx) gab es doch eine Audienz.

Meine Freunde u. ich waren schon ganz

entmuthigt, weil wir so lange „dursteten“.

Auf der Fahrt zum Consulat machte Schnirer

ein langes Gesicht u. gab einer pessimistischen

Auffassung Ausdruck. Diese Vorladung aufs

Consulat bedeute Schnee.

Umso freudiger war er bewegt, als ich

ihm im Wagen mittheilte, was vorging.

Wir fuhren nach den kaiserlichen Zelten,

ich liess mich beim Legationsrath melden.

Dieser, ein schmächtiger, noch junger, schon

sehr selbstbewusster Beamter empfing mich

mit einiger Herablassung, führte mich in

ein Empfangszelt, wo er sich in einem

Fauteuil recht grossartig räkelte, die

Beine überschlug u. mir meine corrigirte

Ansprache vorhielt. In meinem Entwurf,

den ich Eulenburg zugeschickt hatte, waren

I found the Consul-General, von Tischendorf, in the company of a Count Mühling who wore the new red Cross of Jerusalem.

Tischendorf told me that I was being expected at the encampment by Legation Councillor Kemeth who wanted further information from me about the audience I had requested. So there was to be an audience after all.

My friends and I had already been quite disheartened by having had to “stew” for so long. On our way to the Consulate, Schnirer pulled a long face and expressed a pessimistic view, saying that this summons to the Consulate meant snow.

He was all the more overjoyed when I told him in the carriage what was happening. We drove to the Imperial encampment; I had myself announced to the Legation Councillor. The latter, a slightly-built, still young, but already very self-possessed official, received me with some condescension, led me into a reception tent, where he lounged back rather grandly in an armchair, crossed his legs, and then waved my corrected Address in front of me. A number of passages in the draft I had sent Eulenburg were crossed out with a pencil.

אצל הקונסול הכללי פוֹן טישֶנדוֹרף היה גראף מילינֶן, שענד את צלב־ירושלים האדום החדש.

טישֶנדוֹרף אמר לי שיועץ הצירות קֶמֶט מחכה לי במאהל כדי שאמסור עוד פרטים על הריאיון שביקשתי. ובכן, בכל זאת יש ריאיון.

ידידַי ואני כבר היינו רפי־רוח לחלוטין, לאחר ש״צמאנו" עד בוש. בדרך לקונסוליה קדרו פניו של שְנירֶר והעידו על תפיסה פסימית. ההזמנה הזאת לקונסוליה משמעה שהעניין נמס כשלג.

ואילו כשסיפרתי לו בכרכרה מה קורה, היה נרגש מרוב שמחה. נסענו אל מאהל הקיסר; ביקשתי שיודיעו ליועץ הצירות על בואי. הלה, פקיד דק־גזרה, צעיר עדיין, אך מלא חשיבות עצמית, קיבל אותי במחווה של זחיחות והוביל אותי לאוהל קבלה. שם התיישב בכורסה בהסבה של חשיבות עצמית, הניח רגל על רגל, והושיט לי את נאומי המתוקן. בטיוטה שלי ששלחתי אל אוֹילֶנבּוּרג היו כמה וכמה מקומות שנמחקו בעיפרון כחול.