עמוד 15 – יומן 6

ergebenen und dankbaren Menschen.“

Er sagte: „Es freut mich, dass Sie es so

auffassen.“

Ich: „Excellenz können auf mich rechnen.

Vielleicht darf ich (xx) Ihnen schon jetzt

Beweise geben?“

Er machte eine ablehnende Handbewegung:

„Nein, jetzt noch nicht. Es wird vielleicht

einmal die Gelegenheit sich ergeben, jetzt

ist das nicht der Fall.“

Ich bat ihn jederzeit meine Hingebung als

gewiss anzusehen.

Ich erzähle das Gespräch ein bischen hin

und her, wie es mir einfällt. In allen diesen

Unterredungen, muss ich ja meiner Geistesgegen=

wart darauf concentriren, dass ich das

Richtige vorbringe. So bin ich nachher

immer schwach in der Wiedergabe. Ich habe

weniger starke Eindrücke, weil ich meine

ganze Seelenkraft darauf wen verwende,

starke Eindrücke zu machen.

Er sagte, dass ich jedenfalls nach Kon=

stantinopel fahren solle. Vielleicht werde

die dortige Unterredung genügen u. ich dann

I declared: “Henceforth you will find in me a devoted and grateful man.”

He said: “I am glad that you feel that way about it.”

I: “Your Excellency may count on me. Perhaps you will permit me to give you proof of it at once.”

He made a motion of refusal with his hand. “No, not right now. The occasion may arise some day, but this is not the time.” I begged him to be assured of my devotion at all times.

I am skipping about a bit in retelling this conversation, just as it comes back to me. After all, during all these talks I must concentrate my presence of mind on bringing up the right things. That is why I am always weak in reproducing them later. My own impressions are less strong, because I use all my psychic energy to make strong impressions.

He said that I should go to Constantinople in any case. Perhaps the conversation there would be sufficient, and I would not have to go on to Palestine.

הצהרתי: "לעולם תמצא בי אדם מסור ואסיר־תודה".

הוא אמר: "אני שמח שאתה רואה את הדברים כך". אני: "הוד מעלתך יכול לסמוך עלי. אולי מותר לי כבר עכשיו להוכיח זאת?"

בתנועת יד של שלילה אמר: "לא, עוד לא. ייתכן שפעם תינתן ההזדמנות, עדיין לא". אמרתי שבכל עת יוכל לראות במסירותי דבר ודאי.

אני מספר כאן על השיחה לא לפי הסדר, אלא כפי שהדברים עולים בזיכרון. הרי בכל השיחות הללו אני מחויב בריכוז מרבי כדי להביע את הדברים הנכונים. לכן נחלשת דעתי אחר־כך כשאני בא לשחזר אותם. הרשמים שלי חזקים פחות, משום שאני מכלה את כל כוחות הנפש כדי להותיר רשמים חזקים על זולתי.

הוא אמר שמכל מקום עלי לנסוע לקושטא. אולי די יהיה בשיחה שם ולא אצטרך עוד לנסוע לארץ־ישראל.