עמוד 153 – יומן 4

Will Lord Salisbury dem Gedanken näher

treten, so stehe ich hier seinem Botschafter

und ihm selbst in London zur Verfügung,

wenn er mich ruft.

Findet er die Sache zu phantastisch, so

kann ich nur bedauern. Die Bewegung

existirt aber in Wirklichkeit, und ein

geschickter und grosser Staatsmann wird

sie zu benützen wissen.

Mit herzlichen Grüssen Ihr getreuer

Theodor Herzl

11 December [1896]

Auf dem Weg ins Bureau traf ich heute

Mittags Newlinski. Seit dem Scheitern der

Blattgründung hat er jetzt immer ein wohl=

wollend spitzbübisches Grinsen, wenn er mich

sieht. Das will sagen: „Hast mich drangekriegt!

Ich bin Dir aufgesessen, nehm’s aber nicht

übel, weil Du so geschickt warst.“

Je lui remets toujours du cœur au

ventre. Ich sage ihm: es ist eine schlechte

Pause im Werk. Nur Geduld. Wir werden

es übertauchen. Die Freunde erkennt man

Should Lord Salisbury wish to examine this idea more closely, I am at the disposal of his ambassador or of himself in London if he sends for me.

If he considers the matter too fantastic, I can only regret it. But the movement really exists, and a skillful, great statesman will know how to utilize it.

With cordial regards,

Yours faithfully, Theodor Herzl.

December 11

On my way to the office today at noon I ran into Newlinski. Since the failure of the project to found a paper he now always has a good-natured, roguish grin on his face when he sees me. This means: “You’ve put one over on me! I fell for it, but I don’t hold it against you, because you were so clever about it.”

Je lui remets toujours du coeur au ventre [I always put heart into him]. I tell him: “It’s a bad period in our work. Just be patient. We shall weather it. One recognizes one’s friends by the fact that they don’t begin to waver in difficult times.”

אם ירצה הלורד סוֹלסבֶּרי לבוא לקראת הרעיון, הריני עומד לרשות שגרירו כאן, ולרשותו בלונדון אם יקרא לי לבוא.

והיה אם ייראה העניין פנטסטי מדי, לא אוכל אלא להצטער על כך. ואולם התנועה קיימת במציאות, ומדינאי זריז וגדול ידע להשתמש בה.

בברכה לבבית

שלך בנאמנות תיאודור הרצל

11 בדצמבר [1896]

בדרכי למשרד בצהריים פגשתי את נֶוולינסקי. מאז הכישלון של ייסוּד העיתון, שפוך על פניו חיוך שובבני של טוב־לב כל אימת שהוא רואה אותי. רוצה לומר: "סידרת אותי! הפלת אותי בפח, אבל אינני נוטר לך, כי נהגת בפיקחות".

Je lui remets toujours du coeur au ventre
(תמיד אני משיב את רוחו). אני אומר לו: זהו פסק־זמן קשה בעבודתנו. רק סבלנות. נצא מזה. ידידים ניכרים בזה שאינם פוסחים על שתי הסעיפים בעת צרה.