עמוד 156 – יומן 8

war, sagte Krupp mit bedeutendem (xx) und

lauerndem Blick: „Von solchen Einnahmen kann

freilich bei uns nicht die Rede sein.“

Worauf ich Schlag auf Schlag zurückgab:

„Ich würde sonst auch gar nicht mitthun.“

Das (xx) versetzte allen Dreien sichtlich

einen Ruck, u. ich glaube, sie wussten erst

von da ab, mit wem sie es zu thun hatten.

14 Jan[uar 1901] 10 Uhr V[or]M[ittag]

Und heute ist wahrscheinlich Lostag.

In weiteren zwei Stunden werde ich

wissen, woran ich bin. Ob mein Leben wirklich

eine neue Wendung nimmt, oder ob ich

weiter in meiner Sklaverei unter Benedikt

hocken muss.

Werden sie auf meine Bedingungen eingehen

— oder sie verwerfen? Noch eine Möglichkeit

ist da, die Schöller andeutete: die Vertagung.

Diese würde ich als eine höfliche Abwiegelung

zu verstehen haben. Dann werden sie viel=

leicht mein Programm von einem Anderen

ausführen lassen.

Wie es auch sei, ich nehme mir vor, eine

When we were discussing the income of the newspaper, particularly the notorious “lump sums," Krupp said with a meaningful and watchful look: “With us, of course, there can be no question of such income."

Whereupon I countered, blow for blow:

“Otherwise I wouldn't have any part in it."

This gave all three of them a visible jolt, and I believe they knew only from that point on whom they were dealing with.

January 14, 10 o’clock in the morning

And today is probably the day of destiny.

In another two hours I shall know where I am at. Whether my life will really take a new turn, or whether I have to continue to be stuck in my slavery under Benedikt.

Will they accept my conditions—or reject them? There is another possibility, which Schöller hinted at: postponement. This I would have to take as a courteous backing out. Then they will perhaps have my program carried out by someone else.

כשדובר על ההכנסות של העיתון, בייחוד על "תשלומי הקבע" הידועים לשמצה, אמר קרוּפּ במבט אוֹרבני רב־משמעות: "הכנסות כאלה כמובן אינן באות בחשבון אצלנו".

על כך עניתי מיד ובלי היסוס:

"הרי אחרת לא הייתי נוטל שום חלק בעניין". דומה היה ששלושתם נדהמו כהוגן, ונראה לי שרק מעתה היה ברור להם עם מי יש להם עסק.

14 בינואר [1901] בשעה 10 לפני הצהריים

והיום כנראה ייפול הפור.

בעוד שעתיים אדע מה קורה: אם חיי אכן עומדים לפני מִפנה, או שיהיה עלי להמשיך בעבודתי ולכרוע תחת עולו של בֶּנֶדיקט.

היסכימו לתנאים שלי או ידחו אותם? יש עוד אפשרות ששֶלֶר רמז עליה: דחייה למועד אחר. אראה בזה ביטול בדרכי נועם. אז אולי יתנו לאחֵר להוציא את תוכניתי אל הפועל.