עמוד 159 – יומן 4

20 December [1896].

Ich fühle mich ermüden. Ich glaube

jetzt öfter als je vorher, dass meine

Bewegung zu Ende ist. Ich habe die

volle Ueberzeugung von der Ausführbar=

keit, kann aber die Anfangsschwierigkeit

nicht überwinden.

Eine einzige Million Gulden wäre nöthig,

um die Bewegung gross auf die Beine

zu bringen. Dieser Bettel (für eine

so grosse Sache) fehlt — und darum

werden wir schlafen gehen müssen,

obwol der Tag da ist.

21 Decemb[er 1896]

Güdemann, der mir seit Monaten auswich,

in der Herrengasse getroffen. Er kam

so dicht vorbei dass wir stehen bleiben

mussten.

Er that pikirt, weil ich ihn nicht mehr

aufgesucht habe; er sei doch auf meinen

Ruf nach München gekommen, habe

mich bei Adler in London eingeführt

etc.

December 20

I feel myself getting tired. More frequently than ever I now believe that my movement is at an end. I am fully convinced of its feasibility, but cannot overcome the initial difficulties.

Only one million guilders would be needed to put the movement squarely on its feet. This bagatelle (considering the greatness of the cause) is wanting—and that is why we shall have to sleep although it is daylight.

December 21

Ran into Güdemann, who has been evading me for months, on Herrengasse. He passed so close to me that we had to stop.

He acted piqued because I no longer called on him; after all, he said, he had followed my call to Munich, had introduced me to Adler in London, etc.

20 בדצמבר [1896]

אני מרגיש שאני מתעייף והולך. עתה, יותר מאשר קודם, נדמה לי לעתים קרובות שתנועתי הגיעה לסוף דרכה. אני משוכנע לחלוטין שהגשמת העניין אפשרית, ואולם אינני יכול לגבור על קשיי ההתחלה.

מיליון אחד של גוּלדֶן דרוש כדי להציב את התנועה על רגליה. הסכום העלוב הזה חסר (ולמען עניין כה גדול), ולכן נשכב לישון, לאור היום.

21 בדצמבר [1896]

גידֶמן, המתחמק ממני זה חודשים, נתקל בי בְּהֶרֶנגאסֶה. הוא היה כה קרוב אלי שחייבים היינו לעצור.

הוא העמיד פני נעלב על שפסקתי לבוא אליו; הלוא הוא בא למינכן בהיענות לקריאתי, הציג אותי לפני אדלֶר בלונדון וכו'.