עמוד 16 – יומן 5

grösste Carrière machen. Was

brauch' ich Ihnen da viel zu

sagen? Sie sehen die Perspec=

tive so wie ich. Sie können

bei uns Alles erreichen.

So aber bringen Sie uns in die

grösste Verlegenheit. Wir können

nicht als Judenblatt dastehen.

Gerade jetzt, wo nach sechs

Jahren zum erstenmal wieder

eine Annäherung zwischen den

Deutschnationalen und uns statt=

findet (Sprachenverordnungskrieg)

kommen Sie mit der Geschichte.

Ich spreche (noch immer!) nicht

als Herausgeber mit Ihnen,

sondern als persönlicher Freund.

Lassen Sie ab von der Sache,

es wird Ihr Schade nicht

sein.“

Ich schwieg nur. Er sah mich

mit der grössten Erregung an.

Er bat, versprach, drohte.

Endlich sagte ich ihm: „Sie

Do I need to spell it out for you? You see the perspective as well as I do. You can go to the top with us. This way, however, you are causing us the greatest embarrassment. We can’t stand there as a Jewish sheet. Especially now, when for the first time in six years there is a rapprochement again between the German-Nationals and ourselves (fight over the language ordinances), you start that stuff. I am (still!) speaking with you not as the editor, but as a personal friend. Give it up, and it won’t be to your disadvantage.”

I only kept silent. He looked at me with the greatest excitement. He begged, promised, threatened.

האם אני צריך להרבות בדברים? אתה רואה את הבאות בדיוק כמוני. אצלנו תוכל להשיג הכול. ואילו כך אתה גורם לנו מבוכה קשה ביותר. אין אנו יכולים להיות נחשבים לעיתון של יהודים [במקור: Judenblatt]. דווקא עכשיו, כשבפעם הראשונה לאחר שש שנים שוב נוצרת התקרבות בין הגרמנים־הלאומיים ובינינו (המאבק על צו הלשונות), אתה בא עם העסק הזה. אני מדבר אתך (עדיין!) לא בתור מו״ל ראשי אלא בתור ידיד אישי. הנח לעניין הזה, לךָ לא ייגרם נזק".

אני שתקתי כל הזמן. הוא התבונן בי בהתרגשות גדולה. הוא הפציר, הבטיח, איים.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18