עמוד 163 – יומן 4

zösische Bankiers hängt wie eine

drohende Wolke über dem Zionismus.

Unsere Chance besteht nur in dem

Widerwillen der Pforte gegen die

Einmischung fremder Financiers hinter

welchen Mächte stehen und in der

Politik Russlands, das die Türkei wie

einen Aussätzigen lebend vermodern

lassen möchte.

Indessen erringt sich der Zionismus, wenn ich

nicht irre, allmälig in den ver=

schiedensten Ländern die bürgerliche

Achtung. Man fängt nach und nach

an, uns ernster zu nehmen.

Die wohlhabenden Juden benehmen

sich zwar nach wie vor miserabel.

Und wie mein getreuer de Haas aus

London schreibt: „Everybody is waiting

to see how the cat will jump.“

Mit Benedict rede ich öfter von

der Sache. Vor Weihnachten, als er mich

fragte, ob ich nicht einen schönen

Festartikelstoff für ihn wüsste, sagte

ich: „O ja, schreiben Sie über die Lösung

Our only chance lies in the repugnance of the Porte to the interference of foreign financiers who are backed by the Great Powers, and in the policy of Russia which would like to see Turkey rot alive like a leper.

Meanwhile, unless I am mistaken, Zionism is gradually managing to gain the respect of the general public in all sorts of countries. Little by little people are beginning to take us more seriously.

The well-to-do Jews, it is true, behave miserably now as before. And as my loyal de Haas writes from London, “everybody is waiting to see how the cat will jump.”

I frequently talk about the cause with Benedikt. Before Christmas, when he asked me if I didn’t know a good subject for a holiday article for him,

יש לנו סיכוי רק אם יירתע השער־העליון מפני בחישתם של אילי־הון זרים שמאחוריהם עומדות מעצמות, וכן עשויה לעזור לנו רוסיה במדיניותה, הרוצה לראות את טורקיה נמקה כמצורע.

ואילו הציונות, אם אינני טועה, זוכה יותר ויותר להערכת הציבור בכל מיני ארצות. אט־אט מתחילים להתייחס אלינו ביתר רצינות.

היהודים האמידים אמנם נוהגים בנו כמקודם, באורח מחפיר. וכפי שכותב לי דֶה האז הנאמן שלי מלונדון: "Everybody is waiting to see how the cat will jump" (״כל אחד מצפה לראות איך יקפוץ החתול").

עם בֶּנֶדיקט אני מדבר על העניין לעתים קרובות. לפני חג־המולד, כששאל אותי שמא יש בידי להציע לו חומר נאה למאמר לחג,