עמוד 165 – יומן 4

entsetzt, „das geht nicht. Ich habe

herumgehört, die Leute wollen davon

nichts wissen.“

„Sind Sie der Hirt Ihrer Gemeinde?“

fragte ich ihn. „Ich gestatte Ihnen

so vorsichtig zu sein wie Sie wollen.

Bekämpfen Sie meinetwegen den Zio=

nismus, aber verschweigen Sie ihn

nicht. Man kann eine Sache zur

Kenntniss der Leute bringen, indem

man sie ungeschickt angrei bekämpft,

und auf vielerlei andere Weise. Das

ist die Kunst der Rede.“

Aber der Salbungsvolle, den ich

ja jetzt schon gut (xx) kenne, rang

nur die Hände und jammerte,

dass es unmöglich sei.

Da sagte ich ihm: „Bleiben

Sie gesund!“ Und ich ging, wol

zum letztenmale von ihm weg.

Eine neue Figur ist in meinen

Combinationen aufgetaucht: der Maler

Koppay, den ich seit zwanzig Jahren

“I beg your pardon,” he cried quite horrified, “that can’t be done. I've kept my ears open; people don’t want to have anything to do with it.”

“Are you the shepherd of your flock?” I asked him. “I permit you to be as discreet as you please. For all I care, you can speak out against Zionism, but don’t keep silent about it. One can bring something to people’s attention by combating it clumsily, and in many other ways. This is the art of oratory.”

But the unctuous creature, whom I know quite well by now, merely wrung his hands and wailed that it was impossible.

So I said to him, “Stay well!” and left him, probably for the last time.

A new figure has emerged in my combinations: the painter Koppay, whom I have known for twenty years.

"סלח לי", צעק נדהם, "אי־אפשר. שמעתי מדברים, הבריות אינם רוצים לדעת על כך דבר".

"אתה הרועה של קהילתך?" שאלתי אותו. "מצדי תוכל להיות זהיר ככל שתרצה. מצדי תוכל להיאבק בציונות, אבל אל תשתיק אותה. אפשר להביא עניין לידיעת הבריות על־ידי שנאבקים נגדו בסרבול, ובכל מיני דרכים אחרות. זו אמנות הנאום".

ואולם נופת־הצופים הזה, שעתה אני כבר מכיר אותו היטב, רק פכר את ידיו ויילל שאי־אפשר.

ואז אמרתי לו: "הֱיֵה בריא!״ ויצאתי מעל פניו, מן הסתם בפעם האחרונה.

דמות חדשה עלתה בקומבינציות שלי: הצייר קוֹפּאי, שאני מכיר אותו זה עשרים שנה.