עמוד 168 – יומן 4

10 Jänner [1897]

Newlinski frühstückte heute bei mir.

Er theilte mir mit, die Hohe Pforte

„sei auf mich böse“, weil ich die

seinerzeit in Konstantinopel versprochene

publicistische Unterstützung nicht leiste.

Ja, man glaube sogar, dass die Angriffe

der europäischen Presse auf die türkische

Regierung von mir ausgingen, aus Rache

dafür, dass man uns Palästina nicht

verkaufen wolle.

Ich wäre damit dieser irrthümlichen

Annahme der Türken nicht unzufrieden,

weil sie bewiese, dass man mit mir

dort als mit einer Macht rechnet.

Ich glaube aber, dass Newlinski, der

mir diese Mittheilung mit diplomatisch

gesenkten Augen machte nur kleine

Zeitungsgefälligkeiten herausdrücken möchte,

die er wahrscheinlich dann für eigene

Rechnung verwerthet.

Ich sagte ihm: die Zusage einer publi=

cistischen Unterstützung war selbstverständ=

lich nur eine bedingte. Wenn die

January 10

Newlinski joined me for breakfast today.

He informed me that the Sublime Porte was “angry” at me, because I was not coming through with the press support which I had promised in Constantinople that time. In fact, it was even believed that the attacks of the European press on the Turkish government were emanating from me, out of revenge for their not wanting to sell Palestine to us.

This erroneous assumption of the Turks would not displease me, because it would be proof that I am regarded as a power there. I believe, however, that Newlinski, who gave me this information with diplomatically lowered eyes, would only like to extort small journalistic favors which he will then probably have booked to his own credit.

I told him that the promise of press support was, of course, only a conditional one.

10 בינואר [1897]

נֶוולינסקי היה אצלי היום לארוחת־בוקר.

הוא הודיע לי שהשער־העליון "כועס עלי" על שאינני מקיים את ההבטחה בדבר תמיכה עיתונאית שהבטחתי בזמני בקושטא. יתר על כן, הם אף סבורים שההתקפות של עיתוני אירופה על ממשלת טורקיה נובעות ממני, והן נקמה על שאין רוצים למכור לנו את ארץ־ישראל.

הייתי יכול להשלים עם ההנחה המוטעית הזאת של הטורקים, שהרי היא יכולה להוכיח שחושבים עלי שם כעל מעצמה. אלא שאני סבור שנֶוולינסקי, שמסר לי את הידיעה הזאת כשעיניו מושפלות באורח דיפלומטי, רק רוצה לסחוט כמה מחוות עיתונאיות קטנות שמן הסתם יזקוף אותן אחר־כך לזכותו.

אמרתי לו: ההבטחה של תמיכה עיתונאית היתה כמובן הבטחה על תנאי.