February 5
In our election conferences we have reached the conclusion that Kellner would have less chance of being elected than Dr. Salz. I was importuned from all sides to run and told that my election was certain. However, I declined. I think that if I had relented, the same people who tried to persuade me would have inwardly despised me.
We finally decided to nominate Kellner and Salz—Kellner in the Drohobycz city district, Salz in the fifth (general) legislative-assembly district of Kolomea.
Jewish Chronicle, February 5
Correspondence
“The Palestine Pilgrimage.”
Sir:—The correction by Mr. Herbert Bentwich, who wishes to lead a pilgrimage to Palestine on a much narrower programme than I believed his intention to be, compels me also to say a few words. Mr. Bentwich envelops the thorn in a rose-leaf, still I feel it. He means that in my letter to the East End meeting I put the matter upon an impossible plane. How has that come about? I was requested, from London, to write a letter on Mr. Bentwich’s expedition. This letter was to be read in public, in order to make the Pilgrimage and its objects widely known. I wrote the wished-for letter on hints which I had received from London. In it I said nothing either impossible or fantastic. On the contrary, I recommended the greatest possible sobriety. Apart from this, I requested the recipient of my letter, for greater precaution, to communicate my letter to Mr. Bentwich, before giving it publicity. In this way I thought to prevent any possible misunderstanding. It, however, appears that my precautionary measures were not closely followed.
I feel bound to make this communication, as he who, as I am, is accused in any case of too lively an imagination in my scheme, can really not be sufficiently careful.
As for the rest, there is a difference of a few degrees of warmth between Mr. Bentwich’s scheme and that sketched out by me. It is enough for me that he is not at freezing-point, and I can assure him that my blood does not boil.
Yours obediently, Th. Herzl.
Vienna, February 1st, 1897.
5 בפברואר [1897]
מן ההתייעצויות בעניין הבחירות עולה שסיכוייו של קֶלנֶר להיבחר פחותים מאלה של הד״ר זאלץ. מכל צד הסתערו עלי שאציג את מועמדותי. בחירתי מובטחת, אמרו, אבל סירבתי. סבורני שאילו התרציתי היו אותם המפצירים מזלזלים בי בלבם.
בסופו של דבר החלטנו להעמיד לבחירה את קֶלנֶר ואת זאלץ גם יחד. את קֶלנֶר במחוז העירוני דרוֹהוֹבּיץ׳, את זאלץ בקוּריה החמישית (הכללית) של קוֹלוֹמֵאה.
[קטע־עיתון באנגלית]
Correspondence (מכתב למערכת)
Jewish Chronicle
5 בפברואר [1897]
The Palestine Pilgrimage (העלייה־לרגל לארץ־ישראל)
אדון נכבד,
התיקון של מר הֶרבֶּרט בֶּנטוויץ׳ המבקש להוביל עלייה־לרגל לארץ־ישראל על בסיס תוכנית צרה יותר מכפי שייחסתי לו, מאלץ גם אותי לומר כמה מלים. מר בֶּנטוויץ׳ עוטף את העוקץ בעלה של שושנה, אלא שאני חש אותו. הוא סבור שבמכתבי אל האספה באיסט־אֶנד העמדתי את העניין על מישור בלתי־אפשרי. איך התגלגלו הדברים: נתבקשתי, מלונדון, לכתוב מכתב על המסע של מר בֶּנטוויץ׳. מכתב זה היה אמור להיקרא ברבים כדי לפרסם בהרחבה את המסע ואת מטרותיו. כתבתי את המכתב המבוקש על יסוד רמזים שקיבלתי מלונדון. לא אמרתי בו שום דבר בלתי־אפשרי או פנטסטי. להיפך, המלצתי לנהוג בפיכחון מרבי. מלבד זאת, ביקשתי מן הנמען של מכתבי, לשם זהירות, להראות אותו למר בֶּנטוויץ׳ לפני הפרסום. כך חשבתי למנוע אי־הבנות כלשהן. נראה אפוא שלא הקפידו לנהוג על־פי אמצעי הזהירות שנקטתי.
אני חש חובה למסור את ההודעה הזאת, שכן כמי שמואשם ממילא בדמיון תוסס מדי בתוכניתי, לעולם לא יספיקו לי אמצעי הזהירות שאנקוט.
אשר לשאר, יש הפרש של כמה מעלות חום בין תוכניתו של מר בֶּנטוויץ׳ לזו ששרטטתי אני. די לי שהוא אינו נמצא בנקודת הקיפאון, ואילו אני יכול להבטיח לו שדמי אינו רותח.
שלך, ת׳ הרצל
וינה, 1 בפברואר 1897
