עמוד 182 – יומן 4

Unter den Besuchern der letzten Zeit

war bemerkenswerth Fürst Friedrich Wrede

ein junger literarischer Dilettant, der sich

gern im Feuilleton der N[euen] Fr[eien] Pr[esse] gedruckt

sähe. Da ich in den hochadeligen Kreisen

von der Sache reden machen möchte,

nahm ich mir die Mühe, ihm Alles

zu erzählen.

Er sagte: „Wir brauchen die Juden, weil

es immer eine Unzufriedenheit geben muss.

Wenn man nicht gegen die Juden loszöge,

hätten wir eine Revolution.“

Das Geständniss war in seiner Naivetät

geradezu charmant.

Gestern war Dr. D’Arbela aus Jerusalem

bei mir. Er ist Director der Rotschildschen

Spitäler. Ein interessanter Mensch, sieht aus

wie ein Reiteroberst, gross, kühne Nase,

energischen Schnauzbart, energisches Kinn.

Er erzählte mir wunderbare Dinge aus

Palästina, das ein herrliches Land sein

soll, u. von unseren Juden aus Asien.

Kurdische, persische, indische Juden kommen

I stick to my refusal.

Among the visitors of recent days Prince Friedrich Wrede is notable, a young dabbler in literature who would like to see himself in print in the literary section of the N. Fr. Pr. Since I would like to have my project discussed in high aristocratic circles, I took the trouble to tell him everything.

He said: “We need the Jews, because there must always be discontentment. If people did not rail against the Jews, we would have a revolution.”

This confession was downright charming in its naiveté.

Yesterday Dr. D’Arbela from Jerusalem came to see me. He is the director of the Rothschild hospitals. An interesting person who looks like a cavalry colonel—tall, bold nose, moustache, energetic chin. He told me wonderful things about Palestine, which is said to be a magnificent country, and about our Jews from Asia.

Kurdish, Persian, Indian Jews come to his office.

אני עומד בסירובי.

מהמבקרים בזמן האחרון מן הראוי לציין את הנסיך פרידריך וְרֵדֶה, סופר־חובב צעיר, שהיה רוצה לראות דברים שלו מודפסים במדור הפלייטון של .N.Fr.Pr. היות שאני רוצה שידברו בעניין [היהודים] בחוגים של האצולה הגבוהה, טרחתי וסיפרתי לו הכול.

הוא אמר: "אנו זקוקים ליהודים, שהרי תמיד צריך שתהיה אי־שביעות־רצון ממשהו. אילולא השתלחו ביהודים, היתה לנו מהפכה".

ההודאה הזאת היתה ממש חביבה בתמימותה.

אתמול היה אצלי הד״ר ד׳ארבֶּלָה מירושלים. הוא מנהל בתי־החולים של הרוטשילדים. איש מעניין, מראהו כשל מפקד־פרשים, גבוה, חוטם נועז, שפם ענקי, סנטר תקיף. הוא סיפר לי דברים מופלאים מארץ־ישראל, שאמורה להיות ארץ נהדרת, ועל היהודים שלנו מאסיה.

יהודים כּוּרדים, פרסים, הודים, באים אליו לטיפול.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18